ת"א 16406-09-20

תקציר

פסק דין משלים זה מתייחס לבקשה מס' 49, אשר ביקשה לדחות את התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 והעניקה לצדדים זכות לטעון בהוצאות. בקשה זו מצטרפת לבקשה קודמת נוספת (מס' 47) לסילוק התביעה על הסף ללא צו להוצאות, אשר נדחתה. השופטת מציעה לשני הצדדים להציג טיעונים בכתב לגבי העלויות וסכומיהן, ששני הצדדים מסכימים להם. התובעים הגישו תביעה כספית נגד שתי נתבעות – סולאיר ישראל בע"מ (הנתבעת מס' 1) ואנרג'יקס אנרגיות מתחדשות בע"מ (הנתבעת מס' 2) – בגין הפרות לכאורה של הסכם שיווק. לתובעים הוענקה הזכות הבלעדית לשווק מתקנים סולאריים עבור הנתבעת מס' 1 במסגרת ההסכם. עם זאת, יריבותם של התובעים הייתה עם שני הנתבעים, בטענה כי ההסכמים בין הנתבעים עצמם סימנו את הנתבעת מס' 2 כאחראית. הנתבעת מס' 2 טענה כי לא הייתה עילה ליריבות עם התובעים וכי היא מעולם לא הייתה צד להסכמים בין התובעים לבין הנתבעת מס' 1. זאת ועוד, הפרויקטים המדוברים לא הוקצו לשותפות שהוקמה בין שני הנתבעים, והנתבעת מס' 1 נתנה התחייבות בכתב לשאת בכל האחריות וההתחייבויות כלפי מתווכים. חרף התעקשותה של נאשמת 2 כי אין לה מקום בהליך, היא השתתפה בשלב ההוכחות. לאחר שמיעת הראיות, הגישו התובעים בקשה מס' 49 לדחיית התביעה כנגד הנתבע מס' 2. התובעים טענו כי טענתם מוצדקת, וטביעות אצבעותיו של הנתבע מס' 2 היו על עובדות המקרה. היו להם סיבות לגיטימיות לתבוע את הנתבע מס' 2, שהחזיק ב-70% מהשותפות ונראה היה שהוא עוסק בפרויקטים. עם זאת, התובעים לא היו מודעים לחלוקת התשלומים הפנימית בין הנתבעים. גם התנהלות הנאשמים עוררה בלבול. עוד הדגישו התובעים כי אין הם צריכים להיות אחראים להוצאות כלשהן, שכן הנתבעים עצמם קבעו תשלומים כלשהם ביניהם. מנגד, הנתבעת מס' 2 דרשה מהתובעים לשלם את הוצאותיהם, בסך 135,772 ₪, כולל דמי סרק לשניים מעובדי הנתבעת 2, והוצאות מופת. הנתבעת מס' 2 הבהירה מלכתחילה כי התביעה נגדה מיותרת, ועמדתה עולה מהראיות. היא גם ציינה כי הנתבעים הם שותפים מוגבלים, כלומר לא ניתן לחייב אותם בדבר, על פי פקודת השותפויות. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט שיקול דעת לפסוק הוצאות סבירות והוגנות לצד שכנגד, במיוחד כאשר התביעה נדחית, לשפות אותו בגין הוצאותיו. בית המשפט מצא כי לא היו טעמים מיוחדים לפטור את התובעים מתשלום הוצאותיה של הנתבעת מס' 2. בעוד דחיית התביעה נעשתה בהסכמה, הנתבע מס' 2 עדיין יכול היה לעמוד על הוצאות. עוד ציין בית המשפט כי לא ינתח את הראיות שהוצגו בתיק כדי לקבוע את ההצדקה להגשת התביעה, שכן התובעים לא הגישו את סיכומיהם והמתינו לפסק דין. לסיכום, החליטה השופטת כי טענת התובעים כנגד הנתבעת מס' 2 אינה מופרכת אך גם אינה מבוססת. לפיכך חויבו התובעים לשלם לנתבעת מס' 2 סך של 60,000 ₪, בתוספת הוצאות העדים והתמלול, שייקבעו בהמשך פסק הדין נגד הנתבעת מס' 1.