ת"א 63078-10-18

תקציר

בפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, נידונה בקשה מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") להורות על תיקון כתב תביעה. התיקון המבוקש נועד להוסיף טענה לפיה הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), מבטחת גם את חבותה של נתבעת 3, ב.מ.ר לעבודות בניין ושיפוצים בע"מ (להלן: "ב.מ.ר"). **רקע כללי:** התובע 1, יליד 1966, הגיש תביעה כספית בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שאירעה ב-20.1.2016. התובעת 2 היא רעייתו. המל"ל הגיש תביעת שיפוי בגין גמלאות ששילם לתובע 1, בסך של 2,620,649 ₪. נתבעת 1, "י. אלי בניה ופיתוח בע"מ", הייתה היזם/הקבלן הראשי בפרויקט. הראל היא המבטחת של נתבעת 1. ב.מ.ר שימשה, לכאורה, כמעסיקתו או שולחתו של מנהל העבודה באתר. ב.מ.ר לא הגישה כתב הגנה, וניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. **הבקשה וההתנגדות:** המל"ל ביקש לתקן את כתב התביעה כך שיצוין כי הראל מבטחת את אחריותה וחבותה של ב.מ.ר, בנוסף לאחריותה וחבותה של נתבעת 1. לטענת המל"ל, הפוליסה של הראל מכסה עבודות קבלני משנה, וב.מ.ר הינה קבלנית משנה, ולכן הראל מבטחת גם אותה. המל"ל סבור כי אין זו טענה חדשה, שכן הפוליסה צורפה לתיק המוצגים והעובדה הייתה ידועה. הראל התנגדה לבקשה, בטענה כי מדובר בטענה עובדתית חדשה, שנועדה להרחיב את עילת התביעה נגד הראל ביחס לב.מ.ר. כמו כן, טענה הראל כי הבקשה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. **דיון והכרעה:** בית המשפט בחן את הבקשה לאור תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הקובעת כי בית המשפט רשאי בכל עת להורות על תיקון כתבי טענות לשם קיום הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין היתר, בהתנהלות המבקש, שלב הדיון והמטרה שהתיקון צפוי להשיג. הפסיקה קובעת כי על בית המשפט לנקוט גישה ליברלית בבקשות לתיקון כתבי טענות, אלא אם התיקון יוצר קיפוח של הצד שכנגד, כרוך בחוסר תום לב, או שהוגש באיחור ניכר. **התיישנות:** בית המשפט דחה את טענת המל"ל כי הראל מנועה מלעלות טענת התיישנות, שכן טענה זו עלתה בתגובה לבקשה שהוגשה כחודש לאחר הדיון שבו נטענו טענות דומות. בית המשפט גם דחה את הטענה כי נושא הביטוח של ב.מ.ר נכלל בכתב התביעה המתוקן הקודם, וקבע כי הציטוט שהובא אינו מדויק, ושם נטען במפורש לביטוח ביחס לנתבעת 1 בלבד. תקופת ההתיישנות של תביעת המל"ל, לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, נמנית מיום קבלת הדיווח על התאונה או מיום היוודע ההליכים בין הזכאי למבטח/צד שלישי. בענייננו, תביעת הנפגע הוגשה ב-18.2.2016, והבקשה לתיקון הוגשה ב-9.3.2023. נקבע כי לכאורה, עילת התביעה התיישנה. **סעיף 8 לחוק ההתיישנות (גילוי מאוחר):** בית המשפט דחה את טענת המל"ל כי חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, המשהה את מרוץ ההתיישנות במקרים בהם נעלמו מהתובע עובדות המהוות את עילת התובענה. נקבע כי המל"ל לא הרים את הנטל להוכיח כי העובדה בדבר כיסוי ביטוחי לגורם שהיה מעורב בתאונה נעלמה ממנו מסיבות שאינן תלויות בו. התאונה התרחשה ב-2016, והתביעה למל"ל הוגשה באותו חודש. נקבע כי גילויים של ביטוחים באתרי בנייה אינו בגדר עובדה נסתרת, וגוף מוסדי כדוגמת המל"ל יכול היה לחשוד בקיומו של כיסוי ביטוחי. בנוסף, צוין כי המל"ל לא צירף תצהיר לבקשתו, ובכך נמנע מלהציג תשתית עובדתית מספקת. **סעיפים 68 ו-70 לחוק חוזה הביטוח:** טענות המל"ל לפי סעיפים אלו נדחו. נקבע כי סעיף 70 רלוונטי למבוטח הפוליסה (ב.מ.ר), אשר כבר אינה צד להליך. סעיף 68 אינו רלוונטי שכן המל"ל אינו המבוטח לפי הפוליסה. לכן, הטענה כי לו ב.מ.ר תגיש תביעה, לא תעמוד לה טענת התיישנות, היא תיאורטית ואינה רלוונטית. **שיהוי:** גם אלמלא טענת ההתיישנות, בית המשפט היה דוחה את הבקשה בשל שיהוי ניכר. הבקשה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר איחוד התובענות, ולמעלה משנתיים לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן קודם. ההליכים המקדמיים הושלמו, תצהירים הוגשו, וארבעה דיונים התקיימו. תיקון כתב התביעה בשלב זה, על דרך הוספת טענה חדשה נגד הראל, היה מחייב תיקון כתב הגנה, מסבך את ההליך, גורר בזבוז משאבים שיפוטיים והוצאות ניכרות. **סיכום:** הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחתה, הן מחמת התיישנות והן בשל שיהוי ניכר בהגשתה. המל"ל חויב בהוצאות הנתבעות 1 ו-2 בסך 3,000 ₪. **היבטים משפטיים וחדשנות:** * **פרשנות דיני ההתיישנות ושיהוי:** פסק הדין מדגים את האופן שבו בית המשפט בוחן בקשות לתיקון כתבי טענות, תוך איזון בין הרצון לאפשר בירור מלא של עובדות לבין הצורך בשמירה על יעילות ההליך השיפוטי והגנה מפני טענות שהתיישנו או הוגשו בשיהוי ניכר. * **נטל ההוכחה בסעיף 8 לחוק ההתיישנות:** פסק הדין מדגיש כי נטל ההוכחה לקיום "גילוי מאוחר" מוטל על הטוען לו, וכי קיומו של ביטוח באתר בנייה אינו נחשב לעובדה נסתרת הדורשת תצהיר מיוחד להוכחת אי-ידיעה. * **תפקיד בית המשפט בבחינת תיקוני כתבי טענות:** הפסיקה בנושא תיקון כתבי טענות, המצוטטת בפסק הדין (עניין משען, עניין אגמון), קובעת גישה ליברלית אך כזו המכירה בסייגים חשובים, כגון קיפוח הצד שכנגד, חוסר תום לב, שיהוי ניכר, או הוספת עילה חדשה בשלב מתקדם שאינה ניתנת לפיצוי. * **הבחנה בין עילות תביעה:** בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין עילות התביעה השונות, ובפרט את העובדה שהמל"ל אינו יכול לטעון בשם המבוטח (ב.מ.ר) מכוח סעיפים בחוק חוזה הביטוח, אלא אם כן הוא נהנה מהסדרים מיוחדים או שהוא המבוטח עצמו. במקרה זה, בית המשפט העדיף את האינטרס של סופיות הדיון ושל היעילות השיפוטית על פני הרצון לאפשר למל"ל להוסיף עילת תביעה מאוחרת, במיוחד לאור חלוף הזמן והעובדה שהעילה לכאורה התיישנה.