ע"פ 1300/10

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בביצוע מעשה מגונה בבן משפחה קטין. הוא הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. על פי כתב האישום, המערער נהג להיכנס למיטתה של המתלוננת, שהייתה מתחת לגיל 15, לחבק אותה וללטף את ישבנה למרות התנגדותה. בית משפט קמא גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 10,000 ₪ למתלוננת. בערעור הוגשה בקשה להקלה בעונש, שבית המשפט דחה אותה. בית המשפט נימק את הכרעת הדין בכך שהתייחס לעברו הפלילי של המערער ולנסיבות המקרה הקשות. המערער היה בן זוגה של אמה של המתלוננת וגידל את המתלוננת כאביה החורג. בית המשפט הדגיש את הנזק הנפשי שנגרם לילדה ואת הזעזוע למערכת המשפחתית. כן נשקלה מסוכנותו של המערער למתלונן, חוסר תובנתו לגבי אי תקינות מעשיו ואי נכונותו לעבור הליך טיפולי. בעוד שהערכת המסוכנות סיווגה את מסוכנותו הכללית כנמוכה, תסקיר המבחן הצביע על סכנה ספציפית למתלונן בשל הקשר המחודש שלו עם אמה וסירובו להכיר במעשיו. בית המשפט יישב את ההערכות הסותרות לכאורה בכך שהכיר במוקדים השונים של הערכת המסוכנות ותסקירי המבחן. בעוד הראשון התרכז בסכנה הכללית, האחרון התמקד בסיכון הספציפי למתלונן. גזר הדין, קבע בית המשפט, מאזן כראוי בין שיקולי החומרה וההקלה. היא שיקפה את חומרת העבירה, מיקמה אותה בתוך קשת עבירות המין, והתייחסה למסוכנותו הספציפית של המערער למתלוננת ולחוסר העניין הנוכחי שלו בשיקום. בהתחשב בשיקולים אלה, לצד עברו הפלילי של המערער והיעדר הרתעה מספקת מעונשי מאסר קודמים, לא ראה בית המשפט סיבה לסטות מעונשו של בית משפט קמא. הערעור נדחה, והמערער חויב להתחיל לרצות את עונשו.