תמ"ש 18569-12-22

תקציר

בנותיו של המנוח ואחיותיו של המשיב הראשון הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע כל מימוש זכויות אביהן בעיזבונו, לרבות משק חקלאי ונכס מגורים, הנמצא במושב, אשר נרשמו על שמו ועל שם המשיב השני. המבקשים ביקשו לכלול את העיזבון בצוואתו של אביהם. עם זאת, השופט דחה את בקשתם לצו מניעה זמני. ההחלטה התקבלה על סמך מספר גורמים. ראשית, עמדת המבקשים כי המשיב השני הוא בנו יורשו של המנוח סתרה את תביעתם להכללת העיזבון. שנית, המבקשים התמהמהו בהגשת הבקשה לסעד זמני, בהמתנה של למעלה מ-13 שנים לאחר מות אביהם, ולא הצדיקו את הצורך בצו כעת. שלישית, המשיבים הצהירו כי אין בכוונתם למכור את הנכס, ונוכח גילו המתקדם של המשיב השני, לא הוכח הצורך בצו למניעת דיספוזיציה כזו. לבסוף, היענות לבקשת המבקשים תסתור את כוונותיהם של המנוח והמשיב השני כפי שבאו לידי ביטוי במסמכים משפטיים שונים. השופט הדגיש כי החלטה זו חלה רק על הסעד הזמני המבוקש ולא הכריעה את ההליך העיקרי. המבקשים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך של 5,000 ₪.