ע"א 4790/19

תקציר

בהחלטה המשפטית הנידונה קבעה השופטת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הגשת ערר אינה מעכבת אוטומטית את האכיפה; עם זאת, תקנה 467 מאפשרת לבית המשפט להעניק שהות בתנאים מתאימים. ההחלטה שקלה שני שיקולים עיקריים: סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות. אם נראה כי לערעור יש סיכוי גבוה להצליח, הדרישה להוכחת נוחות השיהוי מחמירה פחות, ולהיפך. במקרה זה, שני השיקולים העדיפו עיכוב ביצוע. בעוד פסקי דין לתשלום מבוצעים בדרך כלל כדי להפחית נזק בלתי הפיך, חריגים קיימים כאשר צפוי קושי בהשבת כספים לאחר הצלחת הערעור. השופט הביע חשש מהשבת הכספים באופן אפקטיבי אם יחולקו בין מוטבים רבים, ולכן בחר בדחייה. הפגיעה הפוטנציאלית במשיבים הוגדרה כמזערית כפיצוי הנוגע לסוגיית הפקעה ישנה ולא היה בה צורך דחוף. הערעור כרוך בסוגיות חיוניות המשפיעות על תיקים תלויים ועומדים דומים, ולכן דורש פתרון עקבי בכל ההליכים. בעקבות זאת הורה בית המשפט על תשלום חלקי בסך 150,000 ₪, שלא הוגש עליו ערעור, בתוך 30 יום, תוך עיכוב יתרת הפיצויים עד להכרעה בערעור, כפי שתועד ב-24 בדצמבר 2019.