עת"מ 12559-07-12

תקציר

פסק הדין דן בעתירתה של חברה שהשתתפה במכרז וחתמה על חוזה לפיתוח חלקת קרקע, שהיה כרוך בתשלום היטלי פיתוח. שנים לאחר מכן התגלה כי נפלה טעות טכנית בחישוב סכום ההיטלים שהחברה נדרשה לשלם, וכתוצאה מכך נגרם תשלום חסר משמעותי. השגיאה הייתה בשוגג והעדיפה את החברה. הרשות ביקשה לתקן את הטעות ולחייב את הסכום הנכון בדיעבד. השופט פסק לטובת הרשות. הם הגיעו למסקנה כי לרשות יש סמכות חוקית לתקן את הטעות לפי סעיף 15 לחוק הפרשנות. התיקון היה טכני בלבד ולא היה כרוך בשינוי שיטת החישוב או שיקול הדעת. תיקון הטעות בדיעבד היה נחוץ כדי להגן על האינטרס הציבורי ולמנוע פגיעה בקופה הציבורית. עוד ציינה השופטת כי החברה הסכימה לשלם את כל ההיטלים החלים במכרז והחוזה לא היה ספציפי לגבי הסכום, מה שהחליש את טענת החברה בדבר הסתמכות על הדרישה המקורית. כמו כן, עקרון ההתעשרות שלא כדין תמך בזכותה של הרשות להשיב את יתרת הסכום. בנוסף, התייחסה השופטת לסוגיות של התיישנות ועיכוב במשלוח הודעת הדרישה המתוקנת. הם קבעו כי אירוע המס שגרם לתשלום ההיטלים היה חידוש היתר הבנייה או השלמת הבנייה, שהתרחשו בשנים 2008 ו-2010, בהתאמה. לפיכך, החוב לא התיישן, והרשות פעלה במהירות מרגע שהתגלתה הטעות. כתוצאה מכך, דחה השופט את העתירה וקבע כי הודעת הדרישה המתוקנת תקפה. עם זאת, נוכח הטעות, העותר היה פטור מתשלום ריבית על החוב, והשופטת נתנה ארכה למיצוי ההליכים הנוגעים לסכום הנגבה. לבסוף, לא נפסקו הוצאות לאף אחד מהצדדים.