מ"ת 16533-04-23

תקציר

המשיב הואשם בגניבת רכב, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון. הראיות נגד המשיב כוללות את עדותו של המתלונן, חקירותיו של המשיב וסרטון של הגניבה. המחלוקת העיקרית היא האם המשיב התכוון לשלול לצמיתות מבעל הרכב את הרכב, שהוא מרכיב מרכזי בעבירת הגניבה. מעשיו של המשיב בסמוך לאחר האירוע, לרבות נטישת הרכב ומסירת המפתחות למשטרה, מטילים ספק בכוונתו. בפני התביעה עומד אתגר משמעותי בהוכחת כוונה זו. שאלה משפטית נוספת היא הכשירות של אחריות פלילית עקב שכרות. התנהגותו של המשיב וחוות הדעת הפסיכיאטריות מצביעות על כך שייתכן שהיה תחת השפעת סמים במהלך האירוע. אם המשיב יצליח להוכיח כי אכן היה שיכור וכי הדבר השפיע על הבנתו ושליטתו במעשיו, הוא עשוי להיות פטור מאחריות פלילית. עם זאת, ההשפעה הנורמטיבית של סייג זה תלויה בסוג העבירה. במקרה זה, מאחר שעבירת הגניבה היא עבירת תכלית התנהגותית, סביר להניח שסייג השכרות ישמש הגנה של ממש. השופט מגיע למסקנה כי קיים קושי ראייתי ביחס לעבירה של גניבת רכב. עם זאת, חיובים אחרים, כגון שימוש ברכב ללא רשות, עדיין עשויים להיחשב. באשר לסכנה לציבור מציינת השופטת כי אופיו הספונטני של המעשה והיעדר התחכום מצביעים על סיכון נמוך יותר. זאת ועוד, שיתוף הפעולה של המשיב עם המשטרה, מצבו הנפשי והיעדר רישום פלילי מצדיקים סטייה מנוהל המעצר הרגיל. תחת זאת, השופט קובע כי ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות מעצר עם ערובות מתאימות, בהתחשב בכך שמדובר בעבירה אחת ובנסיבות הספציפיות של המקרה.