פר"ק 3236-06-19

תקציר

השופט קבע כי בקשת המבקש לדחות את התביעה הייתה כדין. המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שהמשיב רכש טובין מבלי שהתכוון לשלם עבורם, ותנאי המסחר בין הצדדים היו שהתשלום יתבצע 150 יום לאחר אספקת הטובין. עוד קבעה השופטת כי גם אם החברה רכשה את הטובין בידיעה שלא תוכל לשלם עבורם, אין בכך כדי לזכות את המבקש לתבוע בדיעבד בעלות על הטובין, וכי דרך הפעולה הראויה, אם התרחשה הטעיה כלשהי, תהיה שהמבקש יגיש עילת תביעה אישית נגד מנהלי החברה או יגיש תביעת חוב רגילה. גם טענות המבקש בדבר העדפת המרמה נדחו, שכן לא הוכיחו כי רכישת הטובין נועדה להיטיב עם נושה אחד על פני אחר. בנוסף, השופט ציין כי קבלת טענות המבקש תפגע בדיני חדלות הפירעון ותביא להחזרת סחורה למוכרים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם העיקרון לפיו יש לשמור על נכסי חברה חדלת פירעון לטובת כלל נושיה. גם טענות בדיני עונשין שהעלה המבקש נדחו, שכן הן לא חלות בתיק אזרחי זה. לבסוף, טענת המבקש כי נושיה המובטחים של החברה היו מעורבים בהחלטה לרכוש את הסחורה לא נתמכה בראיות. הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בכיסוי הוצאות כונס הנכסים.