ע"א 4862-01-14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תחולתו של חוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות ביחסי הלוואה. החוק חל על יחסים בין תאגידים חוץ בנקאיים לבין לווים חוץ בנקאיים, והוא חל גם על ערבים להלוואות כאלה. במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת כי המשיב העמיד הלוואות חוץ בנקאיות לאחיו של המערער וכי המערער מסר שיק למשיב כסיוע לאחיו. עם זאת, שגה בית המשפט בכך שלא הכיר בהגנות שמקנה חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות למערערת כערבה. על פי החוק, הגדרת ערב כוללת גם אדם המתחייב לפרוע חוב של אדם אחר, דבר המתיישב עם פעולת המערער לפרוע את חובו של אחיו. זאת ועוד, מאחר שהשיק ניתן בגין הלוואה חוץ בנקאית והמשיב היה מודע לכך, הוראות הדין מגינות על המערערת. המשיב, כמלווה, לא הביא ראיות מספיקות לתנאי ההלוואה, לרבות סכום, שיעור הריבית ולוח הפירעון, כנדרש בחוק. אשר על כן, הערעור מתקבל, התביעה נדחית, והמשיב נדרש לשאת בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין. ההחלטה מחזקת את חשיבות ההקפדה על הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, במיוחד לאור אופיין ה"נשכני" של הלוואות חוץ בנקאיות ומורכבותו של השוק האפור.