ס"ע 47674-03-10

תקציר

פסק הדין המדובר סובב סביב סכסוך בין עובד למעסיק בנוגע לשימוש במחשב ובתיבת דואר אלקטרוני שסופקו על ידי המעסיק. העובד טען כי פרטיותו נפגעה כאשר המעסיק ניגש להתכתבויות אישיות שלו ללא הסכמתו. בית הדין נדרש להכריע האם מעשיו של המעסיק היו מוצדקים ונשקלו זה מול זכויותיו של זה – זכותו של העובד לפרטיות וזכותו של המעסיק לנהל עסקים ולפקח על השימוש במשאבי החברה. השופטת, לאחר שבחנה את מהות תיבת הדואר ושקלה את עדויות הצדדים, הגיעה למסקנה כי תיבת הדואר המדוברת אינה פרטית, שכן היא אינה דורשת קוד גישה מיוחד ונגישה לכל העובדים, לרבות התובעת. מכאן משתמע כי העובדים היו מודעים לכך שתיבות הדואר שלהם אינן פרטיות וכי אחרים יכולים לגשת להתכתבויות שלהם, ובכך ויתרו על זכותם לפרטיות בנוגע למסמכים השמורים בהן. כמו כן, הדגישה השופטת כי תיבות הדואר שימשו בעיקר לצרכי עבודה וכי היעדר קוד אישי מעיד על אופיין המקצועי. הסכמת העובד לחשיפת התכתבויות אישיות הייתה משתמעת, בהתחשב באופי מדיניות תיבות הדואר הפתוחות. בנוסף, השופטת ציינה כי חשיפת ההתכתבויות לא נבעה מחדירה מכוונת אלא מתהליך עבודה שגרתי לאחר עיצוב המחשב של העובד, דבר התומך בתפיסת תום הלב מצד המעסיק. השופטת התייחסה גם לחששה של העובדת מאמינות המסמכים וציינה כי מדובר בסוגיה נפרדת מהדיון הנוכחי על מתן רשות להציג את המסמכים כראיות. הימנעותו של העובד ממחיקת המסמכים מהמחשב לפני החזרתם למעסיק, כמו גם ההסכם הקיבוצי בין הסתדרות העובדים החדשה למשרד התיאום של הארגונים הכלכליים, תמכו עוד יותר בזכות המעסיק לגישה לתכתובת. לסיכום, השופט פסק לטובת המעסיק, התיר את הצגת המסמכים כראיה והתיר למעסיק להמציא אותם לבית המשפט. כמו כן התבקש המעסיק להמציא תצהיר המפרט את אופן מציאת המסמכים. ההחלטה הדגישה את חשיבות האיזון בין זכויות חוקתיות, ובמקרה זה זכויות המעסיק והאינטרסים שלו גברו על אלה של העובד.