עב"י 33743-01-22

תקציר

פסק הדין דן בצעדים המשמעתיים שננקטו נגד עובד לשעבר בעיריית תל אביב, מר אילן, ששלח שורה של מכתבים לגורמים בעירייה בהם הביע ביקורת קשה על הנהלים והכללים המנהליים של העירייה, כמו גם על התנהלותה בתחום כוח האדם. נמצא כי המכתבים חצו את גבולות הסגנון והביטוי הראויים, והיוו עבירת משמעת. סגנון המכתבים, שהתאפיין בוולגריות ובהאשמות כלליות בשחיתות, חוסר יושרה ובוז, נחשב בלתי הולם ובלתי מוצדק, גם בהתחשב בזכותו של אילן לחופש ביטוי פוליטי. בית המשפט הכיר בחשיבותו של חופש הביטוי, במיוחד בעניינים בעלי עניין ציבורי, אך הדגיש כי אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לה גבולות. עוד צוין בפסק הדין כי הליכים משמעתיים צריכים להיות מוצא אחרון וכי מר אילן יכול היה להמשיך ולהעלות ביקורת באופן מקובל יותר. בית הדין כיבד את החלטת בית הדין המשמעתי, שבחר להטיל נזיפה כאמצעי משמעתי, תוך ציון הנסיבות החריגות של המקרה ומצבו האישי של מר אילן. צוין כי גם מר אילן לא מילא טפסי הערכה, אך בית הדין המשמעתי העריך את תום ליבו בעניין זה. הערעור הנגדי של העירייה, שביקשה להחמיר את אמצעי המשמעת, נדחה, תוך שבית הדין הדגיש את הטווח הרחב של הסבירות הניתנת להחלטות בית הדין המשמעתי. הן ערעורו של מר אילן והן ערעורה הנגדי של העירייה נדחו, ופסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים.