בר"מ 164-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס הנתונים המסופקים: **הליך משפטי: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות.** **רקע עובדתי:** * המבקשות (בית המרקחת שביט ויבגנייה פייגלמן, הרוקחת האחראית) עתרו לבית המשפט המחוזי לביטול החלטות של משרד הבריאות: ביטול אישור הרוקחת האחראית למשך 12 חודשים, והפסקת הטיפול בבקשה לחידוש רישיון העסק לקנאביס. * העתירה נדחתה בבית המשפט המחוזי בשל אי-התייצבות בא-כוחן של המבקשות לדיון שנקבע. * המבקשות הגישו בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שהקדמת הדיון לא הובאה לידיעת בא-כוחן, וכי לא ניתנה להם זכות טיעון לטענות שהעלו המשיבים בדיון. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. * בקשת רשות הערעור הנוכחית הוגשה לבית המשפט העליון. **עקרונות משפטיים וניתוח:** 1. **זכות הגישה לערכאות כ"שיקול-על":** * השופטת ברק-ארז מדגישה את מעמדה המיוחד של זכות הגישה לערכאות בשיטת המשפט הישראלית, ומתייחסת אליה כאל "שיקול-על". עיקרון זה הוא מרכזי בהכרעתה. * זכות זו, אף שאינה מוחלטת, מכתיבה נטייה לקבל בקשות לביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר התייצבות, כאשר אי-ההתייצבות אינה בהכרח באשמת הצדדים עצמם. * השופטת מוצאת לנכון להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה הקודמת כאשר נמנעת האפשרות לברר את העניין לגופו, במיוחד כאשר מדובר בזכויות מהותיות. 2. **הבחנה בין מחיקת עתירה לדחיית עתירה:** * זהו אולי החידוש המרכזי בפסק הדין. בית המשפט העליון מכיר בכך שמחיקת עתירה בשל מחדל דיוני (כמו אי-התייצבות) היא סנקציה פחות חמורה מדחיית העתירה לגופה. * ההבחנה נוגעת למעשה בית דין ("res judicata"). דחיית עתירה מהווה מעשה בית דין, המונע הגשת עתירה נוספת בנושא. לעומת זאת, מחיקת עתירה מאפשרת לרוב הגשה מחדש של עתירה (אם כי לעיתים בכפוף לתנאים). * בהקשר זה, השופטת ברק-ארז מקבלת את הערעור בחלקו, ומורה על מחיקת העתירה במקום דחייתה. זאת, על מנת לאפשר למבקשות (המערערות) לדון בעניינן לגופו, ללא חסם של מעשה בית דין. 3. **מידתיות הסנקציה:** * השופטת מדגישה כי על בית המשפט להשית סנקציות בשל אי-התייצבות באופן מידתי. יש לשקול סנקציות חמורות פחות, כמו מחיקת תביעה או השתת הוצאות, לפני שמגיעים לסנקציה החמורה של דחיית העתירה. * במקרה זה, התנהלות בא-כוח המבקשות, למרות שהיא מעוררת קושי, אינה מצדיקה הטלת סנקציה חמורה כל כך, שיש לה השלכות גם על המבקשות עצמן. 4. **פגמים הליך שאינם באשמת הצדדים:** * בית המשפט מכיר בכך שמחדלים דיוניים מצד בא-כוחם של בעלי הדין, למרות שהם מטילים אחריות על בעלי הדין, אינם בהכרח מוצדקים להטלת הסנקציה החמורה ביותר, במיוחד כאשר מדובר בזכות הגישה. * הדגש הוא על מניעת "עיוות דין" למבקשות, שכן הן לא בהכרח אשמות ישירות באי-ההתייצבות. 5. **חשיבות זכויות מהותיות:** * השופטת ברק-ארז מצביעה על כך שהעתירה נסבה על זכויות מהותיות, כגון חופש העיסוק של המבקשת 2 (הרוקחת). חשיבותן של זכויות אלו מחזקת את הצורך לאפשר בירור לגופו של עניין. * גם מבלי להיכנס לגופו של עניין, בית המשפט מכיר בכך שהסוגיות העולות כאן הן משמעותיות, ולכן יש להימנע מחסימת הדרך להעלאתן. 6. **הקצאת הדיון ותקנות סדר הדין:** * פסק הדין מתייחס לסמכות בית המשפט לדחות עתירה בשל אי-התייצבות (תקנה 18(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים) ולאפשר ביטול פסק דין כזה (תקנה 18(ב)). * הוא גם מציין את סמכותו של בית המשפט העליון לדון בבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור (תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). **חידושים ועיקרים:** * **התערבות בזכויות מהותיות:** בית המשפט העליון מבהיר כי במקרים בהם עתירה נדחית בשל מחדל דיוני, אך היא נוגעת לזכויות מהותיות (כמו חופש העיסוק), יש נטייה להתערב ולשקול חלופות פחות מחמירות לדחייה. * **הבחנה עקרונית בין מחיקה לדחייה:** פסק הדין מבסס הלכה חשובה המבחינה בין השלכותיהן המשפטיות של "מחיקת עתירה" לבין "דחיית עתירה" כאשר המקור הוא מחדל דיוני. מחיקה נתפסת כסנקציה מידתית יותר, המונעת יצירת מעשה בית דין ומשמרת את זכות הגישה לערכאות. * **יישום "שיקול-על" זכות הגישה:** זכות הגישה לערכאות אינה רק עיקרון פורמלי, אלא מכתיבה פרקטיקה משפטית, כולל בבחינת בקשות לביטול פסקי דין. במקרה זה, זכות זו היתה גורם מכריע בהחלטה להעניק רשות ערעור ולקבלו בחלקו. * **אחריות עורך דין מול אחריות הלקוח:** פסק הדין מראה כיצד בית המשפט מנסה לאזן בין ההשלכות של מחדלים מצד עורך הדין לבין ההשלכות על הלקוח, ובמקרה של פגיעה בזכויות מהותיות, נטה להגן על הלקוח באמצעות מחיקת העתירה. **מסקנה:** בית המשפט העליון (השופטת ברק-ארז) קיבל את בקשת רשות הערעור בחלקו, וקבע כי יש למחוק את העתירה המינהלית שהוגשה בבית המשפט המחוזי, במקום לדחותה. זאת, מתוך כבוד לזכות הגישה לערכאות, הצורך במידתיות הסנקציות, והשלכותיהן המהותיות של הזכויות שעמדו בבסיס העתירה. ההחלטה אינה נוגעת לגופו של עניין, ומותירה פתוחה את האפשרות להגיש את העתירה מחדש, תוך התמודדות עם הליקויים הדיוניים שאירעו.