ת"א 4023-10-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים אפשריים, בהתבסס על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט בבקשה להגשת ראיה נוספת** **רקע ומהות המחלוקת:** התיק עוסק בתביעה כספית על סך 4,100,000 ש"ח, במסגרתה טוען התובע, רפאל שרביט, כי הוא זכאי לשכר "מארגן" בשיעור של 2.25% מסכום מכירת הדירות בפרויקט אותו יזמה הנתבעת, צים בהרי נדל"ן בע"מ. הצדדים הגישו את ראיותיהם, אך טרם החלו ההוכחות. **הבקשה הנדונה:** התובע הגיש בקשה להגשת ראיה נוספת – חוות דעת מומחה בנוגע לשכר המארגן הראוי. זאת, לטענתו, בשל קושי שאותו חווה באיתור מומחה מתאים עד לאחרונה. בנוסף, ביקש התובע למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יכריע בין חוות דעתו לזו של הנתבעת, או לחילופין, למנות מומחה מטעם בית המשפט במקום חוות דעת של הצדדים. **התנגדות הנתבעת:** הנתבעת התנגדה לבקשה, בטענה כי הגשת ראיות ב"טפטוף" אינה מקובלת, וכי הבקשה הוגשה באיחור ניכר (כשנתיים לאחר הגשת ההליך וכשנה לאחר הוראה להגשת ראיות). הנתבעת טענה כי טענת התובע בדבר קושי באיתור מומחה היא סתמית ומהווה ניסיון לתרץ מחדל דיוני. כן נטען כי קבלת הבקשה תגרום לעיכוב בהליך ולפגיעה בנתבעת, אשר הגישה ראיותיה בהתבסס על המצב הדיוני הקיים. כמו כן, הנתבעת הדגישה כי עיקר המחלוקת נוגעת לעצם זכאותו של התובע, ולא רק לשיעור השכר, וכי הגשת חוות דעת נגדית עלולה לדחות את מועד ההוכחות. **עקרונות משפטיים ונימוקי ההחלטה:** 1. **כלל הגשת הראיות ב"חבילה אחת" מול גמישות בית המשפט:** בית המשפט הכיר בכלל הפסיקתי המחייב הגשת ראיות ב"חבילה אחת" (סעיף 6 להחלטה). אולם, הדגיש כי לבית המשפט סמכות להתיר הגשת ראיה נוספת באיחור. ההכרעה בבקשה כזו מחייבת איזון בין מספר שיקולים. 2. **שיקולי האיזון להתרת הגשת ראיה באיחור:** סעיף 6 להחלטה מפרט את השיקולים המרכזיים שבית המשפט שוקל: * **תרומת הראיה לבירור האמת:** במקרה זה, חוות הדעת מתייחסת ישירות לשאלה שנויה במחלוקת – שיעור שכר המארגן הראוי (סעיף 7 להחלטה). בית המשפט הדגיש כי אף שהשאלה בדבר עצם הזכאות לשכר היא המחלוקת העיקרית, הרי ששאלת גובה השכר היא רלוונטית וחשובה, בדומה למקרים בהם יש מחלוקת הן על האחריות והן על הנזק. * **הסיבה לאי הגשה מבעוד מועד והאם היה ניתן להגישה מוקדם יותר:** בית המשפט קיבל את טענת התובע כי התקשה באיתור מומחה, אף כי ציין שהדבר לא פורט כראוי וכי היה עליו לפעול מבעוד מועד. עם זאת, בית המשפט לא שלל את טענת הקושי ואת ההסבר לכך, ובכך "הקהה מעוצמת המחדל" (סעיף 7 להחלטה). * **השלב הדיוני:** הבקשה הוגשה לפני תחילת הוכחות, אף שההליך בעיצומו. בית המשפט ייחס חשיבות לכך שהבקשה לא הוגשה לאחר שמיעת ההוכחות, וקיבל זאת כגורם תומך, גם אם הדבר עשוי להוביל לדחיית הדיונים (סעיף 7 להחלטה). * **פתיחת חזית מחלוקת חדשה ונזק לצד שכנגד:** בית המשפט קבע כי הגשת חוות דעת אינה פותחת בהכרח חזית מחלוקת חדשה, אלא נוגעת לשאלה קיימת. בנוסף, טענת הנתבעת בדבר נזק כתוצאה מהגשת הראיה באיחור הוגדרה כ"כוללנית" ולא הוכחה באופן קונקרטי. בית המשפט הכיר בכך שעיכוב בהליך גורם נזק, אך לא מצא כי הפגיעה באינטרס הלגיטימי של הנתבעת היא ניכרת באופן שיצדיק דחיית הבקשה (סעיף 7 להחלטה). * **סרבול ההליך:** בית המשפט לא מצא כי הגשת חוות הדעת תסרבל את הדיון. 3. **הבחנה בין הגשת חוות דעת למינוי מומחה מטעם בית המשפט:** בית המשפט דחה את הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בשלב זה, וקבע כי בהיעדר הסכמה בין הצדדים, אין לכך מקום לפני הגשת חוות דעת מטעם הצדדים (סעיף 8 להחלטה). זוהי החלטה סטנדרטית, שכן מינוי מומחה מטעם בית המשפט הוא בדרך כלל מוצא אחרון, או כאשר הצדדים מסכימים לכך, או כאשר הראיות שהוצגו על ידי הצדדים אינן מספקות לבירור האמת. 4. **החיוב בהוצאות:** כחלק מהאיזון, בית המשפט הטיל על התובע הוצאות לטובת הנתבעת בסך 2,000 ש"ח. חיוב זה מבטא את העובדה שהבקשה התקבלה למרות מחדל דיוני מסוים של התובע, ונועד לפצות את הנתבעת על ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מהגשת הבקשה המאוחרת (סעיף 9 להחלטה). 5. **דחיית דיוני ההוכחות:** כצעד לוגי, ולאחר שהותר הגשת חוות דעת לתובע, בית המשפט קבע שיש לאפשר לנתבעת להגיש חוות דעת נגדית, ולכן דחה את דיוני ההוכחות שנקבעו (סעיף 9 להחלטה). **חידושים אפשריים (או דגשים מיוחדים):** * **גמישות בית המשפט בהליך:** ההחלטה מדגימה את הגמישות של בית המשפט בסדרי דין, כאשר הוא מאפשר סטייה מכלל ה"חבילה האחת" כאשר הוא סבור כי הדבר ישרת את בירור האמת. * **הדגשת חשיבות הראיה ביחס לשאלת הנזק:** ההתייחסות לטענת הנתבעת כי המחלוקת היא על עצם הזכאות ולא על גובהה, והבהרת בית המשפט שגם שאלת גובה השכר הינה רלוונטית וחשובה, היא דגש חשוב. היא מראה כי בית המשפט רואה את ההליך כתמונה שלמה, הכוללת את שאלת האחריות (זכאות) ושאלת הנזק (גובה התשלום), גם אם ההכרעה בשאלת הנזק עשויה להתייתר במקרה של דחיית טענת האחריות. * **הערכת "הסבר" למחדל דיוני:** בית המשפט לא הסתפק בהכרה בקיום הסבר לקושי באיתור מומחה, אלא "הקהה מעוצמת המחדל" בשל ההסבר. זהו ניואנס חשוב המראה כי בית המשפט אינו מקבל כל הסבר, אלא מעריך את מידת הסבירות של ההסבר ואת השפעתו על המחדל. * **שיקול "לא נזק ניכר":** ההבחנה בין נזק כללי של עיכוב הליך לבין "נזק ניכר" לאינטרס לגיטימי של הצד שכנגד, היא כלי חשוב בהכרעה האם לאפשר הגשת ראיה באיחור. **סיכום:** בית המשפט נטה להיעתר לבקשת התובע, תוך שהוא מאזן בין הצורך בסדר דיוני לבין הרצון לברר את האמת. ההחלטה מדגישה את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט בקביעת סדרי הדין, ואת יכולתו להגיע לגמישות כאשר הדבר משרת את מטרות הצדק. החלטה זו, על אף שהתקבלה, לוותה בחיוב בהוצאות לנתבעת, ובדחיית מועדי ההוכחות, מתוך הבנה כי יש לאפשר לנתבעת הזדמנות להתגונן כראוי. הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט נדחתה, כצפוי, בהיעדר הסכמה.