ע"א 807/87

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לתביעה שהגיש בנק (המשיב) נגד לווה (הנתבע 1) ושני ערבים (המערערים) לפירעון הלוואה. בעוד שבקשתו של נאשם 1 לחופשה להתגונן נדחתה, נעתר רשם בית המשפט המחוזי לבקשת המערערים, כשהיא מותנית במתן ערבויות בשווי גבוה או ברישום משכנתא בתוך 45 יום. המערערים לא הסתפקו בהגבלת הגנתם לטענת ה"פיקציה" ולתנאי הערבות. תחילה הם ערערו לבית המשפט המחוזי ובמקביל ביקשו ארכה מהרשם, אך בקשתם נדחתה. ניתן נגדם פסק דין חלקי לאחר שלא עמדו בדרישת הערבות. לאחר מכן הם משכו את ערעורם לבית המשפט המחוזי ופנו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי אין להגביל את הגנת המערערים לטענת ה"פיקציה" וקיבל את ערעורם, תוך שהוא מבטל את פסק הדין. בית המשפט קבע, כי החלטת הרשם להתנות את החופשה במתן ערבויות אינה ראויה נוכח העובדה שהמשיב החזיק בבטוחות מהותיות, דבר היוצר נטל מיותר העלול להכשיל את הגנת המערערים. בית המשפט העליון העניק למערערים חופשה ללא תנאי להתגונן והורה למשיב לשלם את שכר טרחתם. השופט גולדברג, הנשיא שמגר והשופט מלץ הסכימו עם פסק הדין.