ע"א 108/59

תקציר

פרשת יגאל וצביה פריצקר ואח' נ' "ניב" בע"מ (בפירוק), ע"א 108/59, נסובה סביב ערבות להלוואה שקיבלה אגודה חקלאית שיתופית, "ניב", לרכישת עדר כבשים. ההלוואה שימשה לרכישת שמונים וחמישה כבשים, ששועבדו כבטוחה להלוואה. כאשר החברה נקלעה מאוחר יותר לחובות, הנושים ניסו לעקל את נכסיה אך לא מצאו ערך רב. התובעים, שמונו כמפרקים לאגודה על ידי רשם האגודות השיתופיות, דרשו את החזרת עדר הכבשים מהנתבעים, שלטענתם השתלטו עליהם שלא כדין. לעומת זאת, הנתבעים 1 ו-2, שנטלו על עצמם את מרבית רכוש החברה וחובותיה, טענו כי פרעו חלק ניכר מהחובות ולכן יש להם זכות בכבשים. המחלוקת העיקרית הייתה האם לנתבעים 1 ו-2, כערבים לחוב האגודה, היה שעבוד או אינטרס ביטחוני בעדר הכבשים. הנתבעים טענו, כי מאחר שהמערער 1 פרע את ההלוואה והחסכונות של החברה, הוא זכאי לאותן זכויות כמו לנושה, לרבות כל בטוחה. התובעים, לעומת זאת, טענו כי הטענה לא הוזכרה בכתב ההגנה וכי העניין כבר הוסדר במג'לה, הדין המקומי הקיים. בית המשפט, בהרכב הנשיא אולשן והשופטים זוסמן ולנדוי, פסק לטובת הנאשמים, בקובעו כי די בעובדות המקימות את זכויות הנאשמים כדי להביא את ההגנה בפני בית המשפט. מאחר שהמג'לה התייחס רק למערכת היחסים שבין הערב לנושה ולא התייחס ליחסים בין הערבים לבין עצמם, הפנו השופטים לחוק ההון האנגלי, המעניק לערב ששילם כלפי החוב את אותן זכויות כמו הנושה לגבי הבטוחה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אי רישום השעבוד לטובת המערער אינו שולל את זכותו בבטוחה, ודיני היושר שקלו את העניין כנעשה, ואפשרו לערב לממש את זכויותיו לפני הרישום. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את הערעור והורה על החזרת עדר הכבשים, למעט עשר כבשים שהיו אמורות להימסר למערער 1, לכונס הנכסים. כונס הנכסים הונחה למסור את הכבשים לנאמן, שהיה ברשותו משכון בסכום ששולם על ידי המערערת, בניכוי יתרת החוב לתובעים. פסק הדין גם פירט את השלבים לקביעת הסכום המדויק המגיע למשיבים וקבע כי לא ניתן יהיה להיפטר מהעדר עד אז. הוצאות הערעור לא נפסקו למערער 1 בשל הימנעותו של בא כוחו מלהציג טיעונים ברורים בפני השופט.