בג"צ 71/80

תקציר

המקרה עוסק בזוג ערבי נוצרי נשוי, שנישאו בישראל אך עברו לארה"ב, שם היו להם בסופו של דבר מריבות שהובילו את האישה להגיש תביעת גירושין בבית משפט במיסיסיפי. האישה, המשיב, קיבלה משמורת זמנית על שני ילדיהם בהסכמת הבעל. עם זאת, המשיב הפר צו בית משפט בכך שהבריח את הילדים לישראל. מאוחר יותר פסק בית המשפט במיסיסיפי לטובתו של הבעל, העניק לו משמורת מלאה על הילדים והתגרש מבני הזוג. הבעל, העותר, מבקש כעת מבג"ץ להורות למשיב למסור לו את הילדים בהתאם לפסיקת בית המשפט במיסיסיפי. בג"ץ, בהחלטת רוב, פוסק לטובת העותר. שופטי הרוב, שמגר ובכור, מדגישים את חשיבות כיבוד החלטות בתי המשפט הזרים המוסמכים ואת הצורך למנוע חטיפת ילדים. הם קובעים כי הפרת צו בית המשפט על ידי המשיבה וסירובה לחזור לארצות הברית אינם צריכים לגבור על החלטתו התקפה של בית המשפט במיסיסיפי. עוד מציין הרוב, כי המשיב יכול להעלות מחדש את סוגיית המשמורת בבית המשפט האמריקאי או לפנות לבית משפט מחוזי בישראל. אשר על כן, הם מקבלים את העתירה ומורים למשיב למסור את הילדים לעותרת, בכפוף לתנאים מסוימים. השופטת בן-אטו, בדעה חולקת, סבורה כי טובת הילדים לא נבדקה לעומק. היא מדגישה כי אין להעניש את הילדים על מעשי אמם וכי טובתם היא בעלת חשיבות עליונה. השופטת בן-אטו מציעה לדחות את העתירה, ולאפשר לכל אחד מההורים לפתוח בהליכי משמורת בבית המשפט המחוזי.