ת"א 6131/04

תקציר

התובעת, רות להמי, נשואה לברנרד להמי. הם התחתנו בשנת 1969 בצרפת, שם חיו יחד וניהלו מספר חברות. בשנת 1992 רכש ברנרד דירה בירושלים. הדירה נרשמה על שמו של ברנרד בלבד ואילו התובעת טוענת כי הדירה נרכשה בכספים משותפים ולכן צריכה להיות בבעלות משותפת הן של רות והן של ברנרד. בשנת 1998 עלו רות וברנרד לישראל. באותה שנה ובשנת 1999 מישכן ברנרד את הדירה להבטחת הלוואות מבנק דיסקונט לישראל בע"מ (הנתבע מס' 1) עבור חברותיו. בשנת 2001 רשמה גם רשות שדות התעופה (הנתבעת מס' 3) שעבוד על הדירה להבטחת תשלום חובות מברנרד וחברותיו. בשנת 2004 הגישה רות תביעה נגד ברנרד בבית המשפט לענייני משפחה, בטענה למחצית הבעלות בדירה מכוח חזקת השיתוף בין בני הזוג. בית המשפט נתן פסק דין הצהרתי בהסכמה, בו נקבע כי הדירה נרכשה בכספים משותפים וכי הן רות והן ברנרד הם הבעלים של מחצית ממנה. עם זאת, פסק הדין הנוכחי מבקש לקבוע האם השעבודים על הדירה חלים רק על מחציתה. התובעת טוענת כי מאחר ומחצית הדירה היא שלה, השעבודים צריכים לחול רק על מחציתו של ברנרד. הנתבעים טוענים כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה וכי פעלה בחוסר תום לב. עוד הם טוענים כי הבנק והרשות, כצדדים שלישיים, אינם מחויבים להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מאחר והצדדים הנדרשים לא נכחו. בית המשפט מסכים עם הנתבעים. יצוין כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והראיות שהוצגו תומכות בגרסת הנתבעים לאירועים. בנוסף, בית המשפט קובע כי התובעת פעלה בחוסר תום לב שכן לא נקטה כל פעולה למימוש זכויותיה בדירה או להודעה לנתבעים. לבנק ולרשות, אם כן, יש זכויות עדיפות בדירה על סמך השעבודים שרשמו. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובע אחראי להוצאות המשפט של הנתבעים ולשכר טרחת עורך הדין.