ו"ע 21336-03-22

תקציר

המערערת מכרה את דירת מגוריה וביקשה פטור ממס שבח כבעלת דירה יחידה לפי סעיף 49ב(2) לחוק מיסוי מקרקעין. עם זאת, המשיב דחה את הפטור בנימוק שבן זוגו של המערער הוא בעל דירה נוספת. המערערת טענה כי דירת בעלה נרכשה לאחר נישואיהם ונפרדה בהסכם ממון, ולכן אין לייחס אותה אליה. עוד טענה כי הסתמכה על השומות הקודמות של המשיב, שאישרו לה פטור ממס על נכסים אחרים, ושינו את מצבה לרעתה. בית המשפט קבע כי המערערת אינה זכאית לפטור. בית המשפט מצא כי יש לראות בדירה שנרכשה על ידי בן הזוג לאחר הנישואין נכס משותף, שכן המערערת לא הצליחה להביא ראיות משכנעות לפירוד רכושי מלא. יתר על כן, חזקת התא המשפחתי לא הופרכה, כלומר יש לייחס את דירת בן הזוג למערער. בנוסף, יש לייחס למערערת את הפטור שקיבל בגין מכירת דירתו בתוך 18 חודשים מיום מכירתו של המערער, הפוסל אותה מפטור נוסף. עוד מצא בית המשפט כי לבעלה של המערערת היו זכויות פיסקליות פוזיטיביות בדירתה, שכן הוא מימן את רכישתה ומאחר והייתה בבעלותו דירה אחרת, בוטל הפטור ממס שבח. לחילופין, הדירה נמכרה לפני תקופת הצינון הקבועה בסעיף 49ו, ולכן המערערת אינה זכאית לפטור. לבסוף, דחה בית המשפט את טענות ההסתמכות של המערערת, וקבע כי מצבה לא השתנה לרעה וכי היא לא פעלה בתום לב. לפיכך, הערעור נדחה, אך לא נפסק כל תשלום הוצאות נוכח השומות הבלתי קוהרנטיות של המשיב.