ע"א 3549/90

תקציר

המערערת הפסידה במכרז מקרקעין למציע אחר, רק כדי שהזוכה ימשוך מאוחר יותר את הצעתו. המערערת טענה, כי מאחר שהצעתם הייתה כעת הגבוהה ביותר, יש לחייב את המשיב למכור להם את הנכס, או לחילופין לשלם פיצויים. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, והוביל לערעור הנוכחי. בית המשפט העליון דחה אף הוא את הערעור, בקובעו כי הליך המכרז הוא מסגרת לניהול משא ומתן על חוזה, ותכליתו מתגשמת עם כריתת חוזה. עם ביטול החוזה מתבטל גם המכרז, ואינו מתחדש אלא אם הצדדים מסכימים אחרת. בדרך כלל, כאשר מכרז מתבטל, מתפרסם מכרז חדש, אך לא תמיד זה המצב, ולגופים ציבוריים ניתן שיקול דעת. במקרה דנן, חובת המשיבה לפרסם מכרז נבעה מהנחיות פנימיות ולא מדין, והן היו זכאיות לפרסם מכרז חדש, מה גם שמחירי הנדל"ן זינקו מאז המכרז הקודם. זאת ועוד, המשיב לא היה חייב לקבל את הצעתה הנגדית של המערערת, שכן מכרז יכול לשמש רק כלי קיבול להצעות ראשונות. בתום לב, סברה המשיבה כי מכרז חדש יביא הצעות גבוהות יותר, ולא נמצאה כל אינדיקציה לשיקולים פסולים. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב 5,000 ש"ח הוצאות.