דנ"א 3554/13

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על תביעת פיצויים לילד בן 9 שנורה על ידי נגמ"ש בטול כרם בשנת 2004. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שאישר בית המשפט העליון, נקבע כי הילד השתתף באופן פעיל ביידוי אבנים ועמד ליד אדם שעמד לזרוק חפץ לעבר הנגמ"ש. עוד נמצא כי נשקפת סכנה לחיי החיילים בשל השימוש באמצעי תבערה וכי הירי היווה מענה הכרחי לאיום המיידי. בית המשפט דחה את טענות התובע בדבר רשלנות החיילים והיעדר הצדקה למעשיהם, וכן טענות פרוצדורליות שונות הנוגעות לחשיפת ראיות ועדויות עדים. פסק הדין הדגיש את תפקידה המצומצם של ערכאת ערעור בבחינת קביעות עובדתיות ומצא כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת היטב. זאת ועוד, בית המשפט העליון דחה את טענות התובעת שסתרו פסקי דין קודמים ולא קבעו עקרונות משפטיים חדשים. הבקשה לדיון נוסף בנקודות אלה נדחתה בנימוק שהיא אינה עומדת בדרישות לקיום דיונים כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. לבסוף, בית המשפט הצדיק את אי חשיפת פרטים מסוימים ואת מחיקת השמות כדי להגן על פרטיותם של חיילי צה"ל, מה גם שהתובע לא נפגע מאי-הגילוי ובחר שלא לזמן עדים מסוימים. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה ללא הוצאות.