דב"ע נא/31 - 3

תקציר

בעניינים פרוצדורליים הנוגעים לסילוק ומחיקת הליך, התייחס בית המשפט לשאלה האם בית משפט ישראלי יכול למנוע התדיינות בבית משפט זר, בפרט בצרפת, שם הגיש המשיב תביעה קודם למקרה הישראלי. בית המשפט הישראלי הדגיש את הצורך בדיוק בבקשות לסעד וציין כי יש להתייחס לבקשת ביטול כאל בקשה לדחייה. נקבע כי מחיקה על הסף של תביעות היא נדירה וצריכה להתרחש רק אם הוכחת טענות התובע אינה מביאה תועלת משפטית. הסוגיה המרכזית התמקדה בשאלה האם בית משפט ישראלי הוא הפורום המתאים לדון בתיק, בהתחשב בכך שהמשיב הגיש תביעה בצרפת נגד אחד המערערים. בית המשפט הכיר בכך שלבית משפט ישראלי יכולה להיות סמכות פוטנציאלית, ובכך לאפשר למערער מס' 2 עילת תביעה. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה תחילה את תביעת המערערים על הסף, עליה הוגש ערעור. בית המשפט אף בחן את התאמתו של צו מניעה זמני לשמירת המצב הקיים, והגיע למסקנה כי צו מניעה כזה אינו מוצדק שכן הוא ישנה את המצב הקיים והמערערים לא הוכיחו את סיכויי הצלחת תביעתם. כמו כן, הסמכות להגביל הליכים בבית משפט זר צריכה להיות מופעלת בזהירות ורק במקרים חריגים. מאזן הנוחות לא היטיב עם המערערים, שכן ניהול ההליכים בצרפת לא פגע בהם באופן משמעותי. בסופו של דבר, בית המשפט דחה באופן חלקי את הערעור וקיבל אותו באופן חלקי, כך שלא חל שינוי בביטול צו המניעה הזמני, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.