רע"א 2631/04

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את בקשת רשות הערעור והחליט לדחות אותה. הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפרשת חניון חיפה, המתווה את הנסיבות בהן מתבקשת התערבותו של בית המשפט כערכאת ערעור שנייה. זאת ועוד, השופטת מסכימה עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הימנעותו של המשיב מלבקש הארכת מועד עם הגשת בקשת הערעור לבית המשפט המחוזי אינה עילה מספקת להתערבות. לגופה של הבקשה, מדגישה השופטת כי חובות ארנונה אינם נהנים מאותה עדיפות כמו לנושים מובטחים בהליכי פירוק. השאלה המרכזית, במקרה זה, נוגעת להליכי כינוס נכסים ולהיררכיה של פירעון חובות. פסקי דין קודמים קבעו כי בהליכי פירוק, תביעתה של עירייה לתשלום מיסים גוברת על זכויותיהם של נושים מובטחים. עיקרון זה חל על נושים או כונסי נכסים הפועלים מטעמם. השופט משרטט שלוש תקופות שונות הרלוונטיות לתיק: התקופה שלפני מינוי כונס הנכסים, התקופה ממינוי הכונס ועד לפינוי החייבים והתקופה שלאחר הפינוי. השופט מציין כי זכויותיו של הנושה המובטח עדיפות על פני זכויותיה של העירייה כנושה רגיל בתקופה הראשונה. באשר לתקופה השנייה, מאשרת השופטת את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה כונס הנכסים אינו חייב בתשלום חובות ארנונה עד אשר יתפוס חזקה בנכס. השופט אינו מוצא עילה להתערב בפסק דינו המנומק והמבוסס היטב של בית המשפט המחוזי ולפיכך בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש חויב בהוצאות המשיבים 1 ו-2, בסך 10,000 ₪ כל אחת. פסק הדין ניתן ביום 12.12.2004.