ת"א 1567-05-13

תקציר

התובעת, חברת ביטוח, שילמה ללקוחה 2.7 מיליון ₪ בגין נזקי שריפה למוסך של הלקוח, וכעת היא מבקשת להשיב סכום זה מהנתבעים, שהמוסך שלהם היה לכאורה מקור השריפה. הנתבעים מכחישים את הטענות וטוענים כי השריפה פרצה במוסך של התובע. השופטת מצאה מספר ראיות התומכות בטענת התובע כי מקור השריפה במוסך הנתבעים והתפשט למוסך התובע דרך ארובת האוורור של הנתבעים. אלה כוללים את דו"ח השריפה, כיוון הרוח וההיתכנות של חלקים המגיעים לארובה. עוד ציין השופט כי הסברי הנאשמים למקור השריפה אינם מספקים. לפיכך קבע השופט כי הנתבעים אחראים לשריפה שפרצה במוסך שלהם והתפשטה למוסך התובע. מסקנה זו נתמכת גם בהוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין, המבטלת את נטל ההוכחה ומטילה אותו על התופש במקרקעין שמהם יצאה השריפה. באשר לשאלת האחריות קבעה השופטת כי הנתבעת מס' 1, שהיא מוסך ללא אישיות משפטית, והנתבעת מס' 2, הבעלים והמנהל של המוסך, אחראים לנזקי השריפה במוסך של התובעת. אשר לנאשם מס' 3, קיבל השופט את הטענה כי הוא היה רק עובד המוסך ולא מנהל, אך מאחר והוא בעלים משותף של נכס המוסך, הוא אחראי גם לנזקי השריפה, יחד עם הנתבע מס' 2. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים כי פעולות המוסך של התובעת ניתקו את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעים לבין הנזק, וכי יש לייחס למוסך של התובעת סיכון וולונטרי ואשם תורם מהותי. עם זאת, השופטת מצאה כי המוסך של התובעת תרם לנזק במידה מסוימת בשל הקמת מחסן פח בסמוך לארובה האוורור של הנתבעים, והדליקות הקלה של החומרים שאוחסנו בו. לפיכך, השופט ייחס 40% אשם תורם למוסך של התובע. לבסוף קבעה השופטת כי התובעת זכאית לדרוש מהנתבעים 60% מהסכומים ששולמו למוסך המבוטח, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 80,000 ₪.