עת"מ 47220-12-14

תקציר

העתירה מערערת על חוקיותו של סעיף 4.13 לנוהל הקצאת יחידות דיור ציבורי, הקובע כי לא יינתן סיוע בדיור ציבורי למי שמתגורר בדירה בבעלות בן זוג לשעבר, ידוע בציבור או קרוב משפחה. העותר טוען כי הסעיף פוגע בזכותו החוקתית לשוויון ובזכותו לבחור באופן חופשי את מקום מגוריו, וכי הוא מהווה יחס מפלה כלפי קשישים. המשיב מנמק את הסעיף בטענה כי הוא מבוסס על שיקולים סבירים, דהיינו, כי מוטבים המתגוררים בדירות בבעלות קרובי משפחה נזקקים פחות מזכאים אחרים, וכי הסדרי מגורים אלה פותחים הזדמנויות למניפולציות ולעסקאות פיקטיביות. השופט מסכים עם עמדת המשיב ומציין כי הסעיף אינו מהווה הפליה פסולה, אלא הבחנה סבירה המבוססת על טעמים מהותיים. השופט מדגיש כי היחסים הייחודיים בין קרובי המשפחה המפורטים בסעיף כרוכים לא פעם בחשבונאות לא פיננסית ובהיעדר מניעים עסקיים קפדניים, מה שעלול להוביל למניפולציה. לפיכך, הסעיף מוצדק, וטענות העותר נדחות. עם זאת, השופט מוצא כי המשיב לא הפעיל שיקול דעת פרטני בעניינו של העותר ולא נתן החלטה מנומקת. משכך, מורה השופט להחזיר את עניינו של העותר לדיון חוזר בוועדת הערר הציבורית, על מנת שניתן יהיה לבחון את הנסיבות הספציפיות של עניינו ולקבל החלטה עניינית ומנומקת. כן מורה השופט למשיב לשלם לעותר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 2,500 ₪.