ע"פ 84/78

תקציר

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 18 בינואר 1978, הרשיע שני נאשמים במספר עבירות כלכליות שבוצעו נגד חברת בנייה שבה עבדו. הנאשם הראשון, עתליה שי, הורשע ברישום כוזב של מסמכי תאגיד ובזיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, בעקבות שינוי בלתי מורשה של כרטיסי חופשה להוספת 30 ימים נוספים. הנאשם השני, יוסף ארלנגר, הורשע באותם אישומים כמו שי, וכן בשני סעיפים של גניבה על ידי עובד בחברה ובסעיף נוסף של רישום כוזב. פשעים אלה כללו רכישה לא מורשית של כרטיסי מתנה בשווי אלפי ליש"ט, וגניבת ציוד משרדי. ארלנגר גם רשם עסקאות אלה באופן כוזב ברישומי החברה. הערעורים על הרשעות אלה, ועונשי המאסר והקנסות שבאו בעקבותיהן, נדחו על ידי בית המשפט העליון. ממצאי הערכאה הנמוכה יותר בדבר מהימנותם של עדים, ובפרט חוסר תום הלב של המערערים, אושרו. בית המשפט קבע כי מעשיהם של המערערים מהווים זיוף לפי חוק העונשין, וכי כרטיסי החופשה נחשבים ל"מסמכים" כהגדרתם בחוק. גם הטענה החלופית בדבר חומרת העונשים נדחתה, בשל תרמית העבירות, וחוסר היושר של המערערים לאורך כל המשפט. השופט שמגר נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים לוין ובן פורת.