ת"א 8068/06

תקציר

התובעים, אלון לזר, יחד עם הוריו, רותי ושמעון לזר, תבעו את בית החולים הדסה עין כרם בירושלים על נזקים שנבעו מרשלנות לכאורה של בית החולים במהלך לידתו של אלון. התובעים טענו כי הצוות הרפואי לא עקב כראוי אחר מצבה של רותי לזר ולא הצליח לחזות ולטפל באירוע של קרע בכתף, וכתוצאה מכך נגרם נזק חמור לאלון. הנאשם הכחיש את הטענות וטען כי הם העניקו טיפול רפואי הולם. השאלות המרכזיות שעמדו בפני בית המשפט היו האם הצוות הרפואי לא עקב אחר התובעת בשלב שלפני הלידה, האם ניתן היה לצפות את הפגיעה בכתף, האם הצוות הרפואי התייחס כראוי לאירוע פריקת הכתף והאם קיים קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקי התובע. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, והגיע למסקנה כי הצוות הרפואי פעל באופן סביר וראוי לאורך כל הריונה של רותי לזר ולידתו של אלון. השופטת ציינה כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם לרשלנות וכן לא הצליחו לבסס קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקיו של אלון. באשר למעקב אחר מצבה של התובעת, קיבל בית המשפט את הסברה של הנתבעת לפער בין שעון המוניטור לשעה בפועל, וקבע כי רותי לזר הייתה במעקב עד להועברה לחדר הלידה. השופטת דחתה גם את טענת התובעים כי הצוות הרפואי לא ביצע מעקב בשלב הטרום לידתי, שכן מרבית הבדיקות הנדרשות בוצעו. כמו כן, בית המשפט קבע כי לא ניתן היה לחזות את אירוע הפגיעה בכתף, בהתבסס על עדות מומחה כי לא היו גורמים מנבאים. השופט בחן לעומק את הטיפול באירוע פריקת הכתף ומצא כי הצוות הרפואי פעל על פי סדר הפעולות המומלץ. בית המשפט קיבל את ראיות הנאשם כי המיילדות הזעיקו עזרה וכי אי הגעת הרופאים נבעה מכך שהן היו עסוקות בניתוח קיסרי חירום. באשר לקשר הסיבתי, העדיף בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, אשר ייחסה את הנזק הנוירולוגי של אלון לפגם מבני במוחו, על פני חוות דעת המומחה מטעם התובעים, אשר קשרה אותו לחנק מולד. עוד קבעה השופטת כי אלון אינו סובל עוד משיתוק של ארב. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם, ודחה את התביעה, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו ובשכר טרחתו.