רע"פ 5002/23

תקציר

המבקש, המיוצג על ידי עו"ד יוסף ג'ובראן, מבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שאישר את גזר דינו של בית משפט השלום וגזר את דינו בגין נהיגה בשכרות. האירוע התרחש בספטמבר 2019, אז נעצר המבקש בגין נהיגה תחת השפעה, עם ריכוז אלכוהול בדם של 429 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף. המבקש הודה בנהיגה ברכב אך הודה כי אינו אשם בנהיגה בשכרות. לאחר ששקל את חומר הראיות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש, תוך שהוא מצטט ראיות מהימנות לכך שהמבקש היה תחת פיקוח משטרתי מתמיד, הוזהר כדין וסתר את עצמו במהלך עדותו. בית המשפט התחשב גם בשתי הרשעותיו הקודמות של המבקש, בתפקידו כמפרנס היחיד של המשפחה ובהיעדר ראיות להשתתפותו בתוכנית שיקום. על המבקש נגזרו ארבעה חודשי עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי, שלוש שנות מאסר על תנאי, 36 חודשי פסילה מהוצאת רישיון נהיגה וקנס בסך 1,500 ₪. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, טען לפגמים ראייתיים וערער על קביעותיו של בית משפט השלום. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בנימוק של היעדר נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בממצאי מהימנות ועובדתיות. בית המשפט דחה גם את טענת המבקש כי העונש היה מופרז, בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובהרשעותיו הקודמות. בית המשפט לא הסכים עם טענות המבקש, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט העליון, וביקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, השופט דחה את הבקשה והדגיש את חומרת עבירות הנהיגה בשכרות ואת הצורך בענישה מחמירה כדי להגן על שלום הציבור. השופט לא מצא טעם בטענות המבקש, שכן הן נגעו בעיקר לקביעות עובדתיות ומהימנות של בתי המשפט קמא – שבית המשפט העליון אינו נוהג להתערב בהן אלא בהתקיים נסיבות חריגות, מה שלא היה המקרה כאן. יתר על כן, השופט הסכים כי העונש הולם ולא חמור מדי. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך שמירה על החלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי.