ת"א 23460-02-17

תקציר

המבקש, המחזיק ב-27% ממניות חברה אנגלית והינו אדם פרטי המתגורר בישראל, הגיש בקשה למתן צו חסימה שימנע מהחברה האנגלית ומבעלי מניות הרוב בה (המשיבים) לפתוח נגדו בהליכים משפטיים באנגליה. המשיבים מממנים את ההליך הפוטנציאלי מקופת החברה האנגלית. המבקש טוען כי הטענות נגדו משוללות כל יסוד ונעשו בחוסר תום לב, וכי הטיפול בהליך יהיה מכביד בשל עלותו הגבוהה, לעומת יכולתם הכלכלית של המשיבים. בנוסף, טוען המבקש כי פעולת המשיבים נעדרת יריבות ונעשית בחוסר תום לב, שכן לחברה האנגלית אין עובדים או משרדים והיא תלויה בחברה הישראלית שבבעלות המשיבים. המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה מאחר שלחברה האנגלית זכויות נפרדות מבעלי מניותיה, וכי פעילות החברה מתנהלת באמצעות אורגניה, ועל כן יש לצרף אותה כצד לבקשה. עוד הם טוענים כי צווי חסימה הם צעדים קיצוניים ויש לנקוט בהם רק בנסיבות חריגות, מה שאין כן. זאת ועוד, טוענים המשיבים כי הנחות המבקש כי התביעה היא קנטרנית ונעשית מתוך כוונה רעה אינן נכונות, וכי התביעה, אם תוגש, לא תפגע באף אחת מזכויותיו החוקיות. לבסוף, הם טוענים כי מערכת המשפט באנגליה מפותחת דיה כדי להבטיח שהמבקש יזכה למשפט הוגן, וכי הבקשה מעניקה לו חסינות משפטית. שופט בית המשפט העליון דוחה את הבקשה לצו חסימה וקובע כי מדובר בצעד קיצוני שיש לנקוט בו רק במקרים נדירים וחריגים. השופט מגיע למסקנה כי טענות החברה האנגלית נגד המבקש, אף שאינן חסרות בסיס, עשויות להידחות בסופו של דבר על ידי בית המשפט האנגלי. הקושי של המבקש לשאת בעלויות הטיפול בהליך באנגליה מוכר, אך השופט מציין כי המבקש לא הוכיח כי לא היה מסוגל לעמוד בעלויות אלה, וכי השפעתו הכלכלית של ההליך הייתה צריכה להיות צפויה עבורו. מאחר שההליך טרם הוגש, השופט מתקשה להעריך את טענות המבקש, ומציין כי ניתן למנוע את פעולות המשיבים באמצעות אורגני החברה האנגלית, אם כי לא ניתן לקבוע זאת בהליך הנוכחי שכן החברה האנגלית אינה צד לו. השופט מחליט כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק צו חסימה וכי יש להעלות את טענות המבקש בהליך האנגלי, אם יוגשו. צו הדחייה נעשה ללא נוכחות הצדדים, ועלויות הבקשה ייקבעו בהמשך.