עע"מ 1182/11

תקציר

בפסק דין הרוב, שנכתב על ידי המשנה לנשיא מ' נאור, בהסכמת השופט ס' ג'ובראן, הוחלט שלא להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי לסרב לביטול הפקעת מקרקעין למרות הזמן הרב שחלף מאז אושרה התכנית ללא ביצועה. בית המשפט קבע כי ביטול ההפקעה יפגע ללא הצדקה בצורכי הציבור, למרות התמהמהות הרשות המקומית בפיתוח השטחים המופקעים. סגן הנשיא פירט את המורכבות סביב המקרה והדגיש כי ביטול הפקעות הוא צעד קיצוני שיש לנקוט בו רק לאחר בחינה מדוקדקת של מכלול הנסיבות. במקרה זה, בית המשפט איזן בין נזקי העיכוב לבעלי הקרקע לבין האינטרס הציבורי בשמירה על עתודות קרקע לשימוש ציבורי עתידי, כגון גני ילדים. נוכח היעדר תשתית עובדתית כוללת והפגיעה הפוטנציאלית באינטרס הציבורי, החליט בית המשפט כי על ההפקעה לעמוד, מה גם שהעירייה טרם רשמה את ההפקעה ולא שילמה פיצויים. השופט י' דנציגר הציג חוות דעת חולקת, וטען כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת לבחון האם ערך הקרקע של המערערים עלה עקב התכנית, ומכאן, האם ניתן ליהנות מפירות התכנית ולמנוע מהם לבקש ביטול. זאת ועוד, השופט דנציגר הדגיש כי התנהלות המשיבים הייתה בלתי סבירה, והעיכוב במימוש מטרת ההפקעה מצדיק את ביטול ההפקעה. לדברי השופט דנציגר, המשיבים לא סיפקו תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענתם כי ביטול ההפקעה יפגע באינטרס הציבורי, ו"האור הצהוב" שהוזכר בפסקי דין קודמים היה צריך להפוך לאור אדום במקרה זה.