ת"א 70779-03-19

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעתם של מספר תובעים שהיו חברים באגודה חקלאית שיתופית וביקשו לפרוש מהאגודה ולהחכיר קרקע ישירות מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י). התובעים טענו כי הם מופלים לרעה בהשוואה לחברי האגודה בכל הנוגע לגודל ומיקום עזבונותיהם. עוד הם דרשו מבית המשפט להורות לרשות מקרקעי ישראל להקצות להם את מלוא זכויותיהם בהתאם לתקן הקרקע ביישוב בנייה ולחתום ישירות עמם על חוזה חכירה לאותם עזבונות. בנוסף, הם ביקשו צו שיחייב את החברה לחתום עמם על הסכם פרישה. בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובעים. בית המשפט קבע כי חלוקת עזבונות החברה לתובעים, כחברי רשות, עולה בקנה אחד עם המסגרת הנדרשת, ואין כל אפליה באשר לגודל עזבונותיהם. עוד נפסק כי התובעים לא עמדו בתנאי החכירה הישירה מרמ"י, והאגודה לא הפרה את זכויותיהם. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי תפקידה של האגודה הוא לנהל את ענייני היישוב החקלאי ולספק שירותים לחבריו. לפיכך, עם פרישתם לגמלאות, נדרשו החברים הפורשים לקבוע הסדר חדש עם האגודה להמשך מתן השירותים. בית המשפט הורה לצדדים לפעול בתום לב לניסוח וחתימה על הסכם הסתלקות, והורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין. באשר לאספקת המים, ציין בית המשפט כי הצד העקרוני של הסוגיה אינו שנוי במחלוקת, וספק אם היה אי פעם. בית המשפט הניח כי הנושא יישקל בעת גיבוש הסכמי הנסיגה. עוד נקבע בפסק הדין כי האגודה לא תתנגד להסדרת שטח המקלט באחוזה, ובלבד שהתובעת תישא בהוצאות, והודתה כי הדבר יחייב בחינה של שיקולים תכנוניים וקנייניים שונים. לבסוף, פסק הדין דחה את התביעה והורה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.