עת"מ 58919-03-22

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה לגופה, בהתבסס על מספר שיקולים. ראשית, העותרים לא הוכיחו את זכאותם לפטור מלא מארנונה בשל נכות, שכן הם לא הגישו בקשה לפטור כזה ולכן, בהיעדר בקשה, העתירה הייתה מוקדמת מדי. שנית, טענת העותרים בדבר פסק דין שקבע כי החובות אינם ניתנים לגבייה הופרכה. פסקי הדין במקרים המצוטטים ניתנו במועדים שונים, והעותרים היו מודעים להם עוד לפני הדיון. זאת ועוד, המשיב זכאי לחזקת התקינות בהגשת תביעות, והעותרים לא הציגו ראיות מספיקות להפרכת חזקה זו. שלישית, גם טענת ההתיישנות נדחתה, שכן החובות הנתבעים בתביעה לא התיישנו ולא יכלו להפוך לכאלה, לרבות חובות שנצברו בשבע השנים האחרונות. יתר על כן, פסיקה הקובעת כי חובות עד שנת 2004 התיישנו לא תמנע מהעירייה להמשיך בהליכי גבייה מנהליים. רביעית, טענת השיהוי כנגד העירייה נדחתה משום שלא ניתן להחיל שיהוי מינהלי או התיישנות על סכום פסיקה, במיוחד כאשר החייב מודע להליך. חמישית, העירייה שלחה את דרישות התשלום לכתובת המגורים של העותרים, והיא אינה מחויבת להוכיח את מסירתן. לבסוף, באשר לטענה כי הוגשה תביעת פינוי נגד העותרים, בדיקת העירייה העלתה כי התיק הסתיים בהסכמה בשנת 2021, ללא קשר לעיריית חולון. העתירה נדחתה, וטיעוני הסף של המשיב לא נדחו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ולא נפסקו הוצאות, בהתחשב בנסיבות העותרים.