ב"ל 21365-10-21

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את תביעתו של קצב שעבד בעסק המשותף שלו ושל אחיו במשך כ-40 שנה, וביקש להכיר בליקויים שלו בשתי ידיו ובאגודליו כמיקרוטראומה הקשורה לעבודה. התובע טען כי תנאי עבודתו גרמו לליקויים, אך בית הדין קבע אחרת. פסק הדין פירט את פעולות העבודה של התובעת, שהיו מגוונות וכללו כלים ותנועות שונות, ולא התאימו להגדרת מיקרוטראומה לפי תקנות הביטוח הלאומי. בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה או למחלת מקצוע, וכי ליקויו היו ככל הנראה תחלואה טבעית. גורמים מרכזיים בהחלטה כללו היעדר תנועות זהות חוזרות ונשנות, אופי העבודה במשרה חלקית וחלוקת משימות בין שלושה עובדים. בנוסף, הראיות הרפואיות שהוצגו לא היו מספיקות לתמיכה בטענה. הפיטורים התבססו על ממצאים אלה ועל נסיבותיו הספציפיות של המקרה, ללא צו להוצאות בשל ייצוגו של התובע על ידי הסיוע המשפטי.