רע"א 7162/20

תקציר

בשנת 1995 הגישו 200 תובעים תביעה כספית נגד המשיבים, בדרישה לפיצויים שנגרמו לכאורה עקב הפעלת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. בשנת 2000 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק דין חלקי בשאלת החבות, ובעקבותיו ניתנו פסקי דין משלימים בשנים 2000 ו-2004. לאחר מכן פנו הצדדים לגישור, שהסתיים בהסכם פשרה. ההסכם, שקיבל תוקף בבית המשפט העליון בשנת 2010, כלל סעיף שביטל את כל פסקי הדין הקודמים ודחה את התביעה. אלא ששנים לאחר מכן הגישו 48 תובעים חדשים שלא היו צד להסכם הפשרה תביעה נוספת נגד המשיבים בדרישה לפיצויים דומים. בשנת 2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת התובעים להורות על ביצוע פסק הדין החלקי, והוביל את התובעים לערער. הערעור, שביקש להקים חסמים פרוצדורליים על בסיס פסק הדין החלקי, נדחה. הדחייה התבססה על כך שפסק הדין החלקי בוטל על ידי מתן תוקף של בית המשפט העליון להסכם הפשרה, שכלל סעיף המבטל פסקי דין קודמים. משכך, פסק הדין החלקי אינו יכול ליצור השתק, והתוצאה הרצויה של המבקשים מנוגדת לתכלית השתק העילה. זאת ועוד, ערכאת הערעור אינה מחויבת לבטל פסק דין של ערכאה נמוכה יותר לבקשת הצדדים, גם אם הוא במסגרת הסכם פשרה. לפיכך, בקשת רשות הערעור, המבקשת להפעיל את פסק הדין החלקי, אינה מצליחה, ולא ניתן להחיל את כלל ההשתק במקרה זה.