ה"ט 8252-06-17

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את החוק למניעת הטרדה מאיימת ואת תכליתו, והשופט מגיע למסקנה כי החוק יכול לחול גם על מקרים בהם ההטרדה מתבצעת באמצעות פרסומים, לרבות ברשתות החברתיות, כל עוד הם פוגעים באופן משמעותי בשלוות חייו, פרטיותו ושמו הטוב של המבקש, ויש יסוד להניח כי המטריד עלול לשוב ולפלוש לפרטיותו של המבקש או לשבש את שלוות חייו. עם זאת, מקרים כאלה חייבים להיות כרוכים בפרסומים רבים חוזרים ותכופים עד כדי כך שהם משבשים את שגרת חייו הרגילה של הקורבן. השופטת מדגישה כי הדינים הכלליים הנוגעים לפרסומים חלים במקרה זה, קרי חוק איסור לשון הרע, וההלכה המקובלת שגיבשה איזון בין שמו הטוב של הנפגע לבין חופש הביטוי של המו"ל. לפיכך, פרסומים מכפישים רגילים, או אפילו סדרה מהם, אינם מצדיקים את החלת חוק הטרדה מאיימת (איום בהטרדה). במקום זאת, עוצמת ותדירות הפרסומים הם המצביעים על כוונה לשבש את שגרת חייו הרגילה של הקורבן, ומסיטים את הפוקוס מאופיים המשמיץ של הפרסומים לאובססיביות של חזרתם. משכך, קובעת השופטת כי חל איסור על המשיב לפרסם תכנים מגנים אודות המבקש בדף הפייסבוק של המבקש או להטריד אותו בכל דרך ובכל מקום. צו זה תקף לשישה חודשים. ההחלטה נועדה להגן על זכותו של המבקש להמשיך בשלוות חייו תוך פגיעה מידתית בחופש הביטוי של המשיב, ולהבטיח כי הגבול הדק בין חופש הביטוי לבין פגיעה בלתי מוצדקת לא ייחצה.