עמש"מ 42303-04-16

תקציר

הערעור מתייחס להליך משמעתי נגד עובד מדינה, מנהל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות, שהורשע, על פי הודאתו, בשורה של עבירות משמעת, בהן ניגוד עניינים ודיווח שגוי על ימי חופשה לצורך לימודים אקדמיים. בית הדין המשמעתי הרשיע את המערער בהתאם להודאתו, אך חרג מהסדר הטיעון המוסכם בין הצדדים, שכלל נזיפה, החרמת שכר של חודש, הורדה בדרגה ופסילה מעבודה כספית ורכש למשך שנתיים, ותחת זאת הורה על העברתו לתפקיד שאינו קשור לכספים ורכש למשך שלוש שנים. המערער ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי היה על בית הדין המשמעתי לכבד את הסדר הטיעון. גם המשיב, המדינה, ביקש לכבד את הסדר הטיעון. שני הצדדים הסכימו להגיש לבית המשפט מסמכים בתוך 30 יום, לרבות מתווה ממשרד הבריאות לגבי עמדת המערער, שלאחריו יחליט בית המשפט אם לקיים דיון נוסף או לתת פסק דין. בהמשך הסכימו הצדדים למתווה שהוגש וביקשו מבית המשפט לאשר אותו. שופט בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את הפסיקה בנושא הסדרי טיעון והטיפול בהם בהליכים משמעתיים, מצא כי נסיבות מקרה זה אינן מצדיקות חריגה מהסדר הטיעון. השופט הדגיש כי תפקידו של בית הדין המשמעתי אינו להחליף את הסדר הטיעון בעונש משלו, אלא לבחון האם יש הצדקה לשינוי ההסכם. במקרה דנן, מצאה השופטת כי החריגה מההסכם אינה נחוצה לשם הגשמת תכליות הדין המשמעתי, וכי די היה בהסדר הטיעון, לרבות אמצעי המשמעת המוסכמים, כדי להעביר מסר לציבור ולמערער, במיוחד נוכח העובדה שעמיתיו של המערער היו מודעים לעונשים האחרים שהוטלו עליו (נזיפה, הורדה בדרגה, החרמת שכר). השופט ציין כי אלמלא היה הסדר טיעון, ייתכן שלא היה מתערב להפחתת העונש. עם זאת, ככל שהערעור התייחס לחריגתו של בית הדין המשמעתי מההסכם, ובהתחשב בנסיבות האישיות החיוביות של המערער ובהסכמת הצדדים, הכף נטתה לטובת ההתערבות. בהתאם לכך, קיבלה השופטת את הערעור והורתה על פסילת המערערת מעבודה כספית ורכש למשך שנתיים, בהתאם למתווה שהגיש משרד הבריאות, תוך ביטול העונש הנוסף של העברה לתפקיד אחר. יתר הוראות עונשו של בית הדין המשמעתי - נזיפה, הפקעת שכר והורדה בדרגה - נותרו בעינן.