תר"מ 124/20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים המשפטיים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי: בקשה לצו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959** **העובדות הרלוונטיות:** העותר, מר יואל לביא, הגיש בקשה לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 למתן צו מניעה נגד המשיב, מר מיכאל וידל. העתירה מתבססת על טענה כי המשיב תלה שלטי תעמולה שלו במקומות האסורים על פי סעיף 10 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הבחירות"). לטענת העותר, השלטים נתלו "על גבי גדרות, מעל בתי עסק ועל קירות בניינים משותפים". העותר ציין כי פנה למשיב, אשר התחייב להסיר את השלטים, אך התחייבות זו לא קוימה. המשיב, בתגובתו, טען כי יש לדחות את העתירה. הוא הכחיש את הטענה כי השלטים נתלו על רכוש משותף, וטען כי נתלו רק על דירות ומרפסות. בנוגע לשלטים שנטען כי נתלו על בתי עסק, טען המשיב כי שלטים אלה אינם קיימים או שכבר הוסרו. **החלטת ועדת הבחירות המרכזית:** השופט סלים גיובראן, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, קיבל את העתירה בחלקה. **ניתוח משפטי ועקרונות מרכזיים:** 1. **פרשנות סעיף 10 לחוק הבחירות וההגנה על חופש הביטוי:** * **הכלל:** סעיף 10 לחוק הבחירות מגביל את האפשרות לתלות שלטי תעמולה. * **החריג:** סעיף 10(א1)(1) לחוק קובע חריג המאפשר תליית שלטים מסוימים, והחלטה זו מתייחסת לפרשנותו. * **חידוש משפטי/הבהרה:** ההחלטה מבהירה, בהתבסס על פסיקות קודמות של השופט גיובראן (תר"מ 110/20 בנימינוב נ' עיריית אור יהודה ותר"מ 61/20 עזרא נ' הדר), כי החריג **אינו חל** על שטח משותף של בניין (כגון גג) או על שלט המוצב ברשות הרבים, לרבות גדר חיצונית הגובלת בשטח ציבורי. * **תכלית החריג:** ההחלטה מדגישה את תכלית החריג, שהיא הגנה על חופש הביטוי הפוליטי של הפרט, ואפשרותו להביעו בתחומי קניינו הפרטי. מכאן, שההגנה מוגבלת לשטח הפרטי הבלעדי של התולה, ולא לשטחים המשותפים. 2. **סוגיות ראייתיות והיקף הצו:** * **שלט על בניין מסחרי:** נקבע כי השלט שהוצב על בניין מסחרי **כבר הוסר**. עם זאת, ולמען הזהירות, **ניתן צו האוסר** על המשיב לתלות שלטים בניגוד לסעיף 10 לחוק הבחירות. זהו צו מניעה גורף המכוון למניעת הפרות עתידיות. * **שלטים על בניינים פרטיים:** כאן נתקלה הוועדה בקשיים ראייתיים. מן התמונות לא היה ברור האם השלטים ממוקמים אך ורק על קירות חיצוניים של דירות פרטיות (דבר שעשוי להיות מותר, בהתאם להגבלות הספציפיות של החוק והפסיקה) או גם על גג הבניין, אשר עשוי להיחשב רכוש משותף. כמו כן, לא היה ברור האם הגג הוא רכוש משותף או פרטי. * **עקרון "היעדר דיון מספק":** העותר לא פירט די הצורך את הסוגיה של תליית השלטים על רכוש משותף, אלא טען באופן כללי. מנגד, המשיב הכחיש טענה זו. * **השלכה על מתן צו:** מכיוון שלא ניתן היה לקבוע בוודאות עובדתית, על בסיס הראיות שהוצגו, כי אכן הייתה הפרה של סעיף 10 לחוק בנוגע לשלטים על בניינים פרטיים, **לא ניתן היה להוציא צו** בנוגע להם. ההחלטה מפנה לפסיקה קודמת (תר"מ 56/20 דהרי נ' לוי) התומכת בגישה זו, לפיה כאשר אין אפשרות לקבוע עובדות באופן ברור, אין הצדקה למתן צו. * **הבהרה עתידית:** ההחלטה מוסיפה הבהרה חשובה: **ככל שאכן בבניינים אלה ודומים קיימים שלטים אשר גולשים לשטח הרכוש המשותף, מדובר בהפרה של סעיף 10 לחוק הבחירות.** כלומר, הדלת לא נסגרה לחלוטין, אלא הובהרה הנורמה המשפטית החלה במקרה כזה. 3. **תוצאה סופית:** * העתירה **התקבלה בחלקה** (בנוגע לשלטים על בניינים מסחריים, שם ניתן צו מניעה גורף להבא). * **לא ניתן צו להוצאות,** ככל הנראה בשל קבלת העתירה בחלקה והמורכבות העובדתית והראייתית של המקרה. **חידושים משפטיים ומשמעויות:** * **הבהרת גבולות חופש הביטוי הפוליטי:** ההחלטה מדגישה את האיזון העדין בין הזכות לחופש הביטוי הפוליטי לבין הצורך להגן על קניין פרטי ורכוש משותף מפני תעמולת בחירות שאינה מורשית. היא מחזקת את ההבחנה בין שטח פרטי מובהק (כגון מרפסת בדירה) לבין שטחים משותפים (גגות, גדרות חיצוניות) ואת העובדה שהחריג המאפשר תעמולה חל רק בראשונים. * **חשיבות הדיון העובדתי והראייתי:** ההחלטה מדגימה כיצד טענות משפטיות, גם אם הן כרוכות בעקרונות משפטיים מוכרים, דורשות ביסוס עובדתי וראייתי מוצק. כאשר הראיות אינן חד משמעיות, בית הדין (או במקרה זה, הוועדה) עשוי להימנע ממתן צו, גם אם קיימת אפשרות להפרה. * **צו מניעה רטרואקטיבי ומניעתי:** ההחלטה משלבת מתן צו מניעה למניעת הפרות עתידיות (בנוגע לבניינים מסחריים), גם כאשר ההפרה הספציפית כבר תוקנה. זהו כלי חשוב להרתעה ולשמירה על שלטון החוק. * **ההשלכות של "גלישת" שלטים:** ההבהרה לגבי גלישת שלטים לרכוש משותף חשובה, שכן היא מבהירה שגם אם שלט מוצב ברובו בשטח פרטי, חלקו הפולש לשטח משותף מהווה הפרה. לסיכום, ההחלטה מציגה יישום של עקרונות חוק הבחירות בנוגע לתעמולה, תוך מתן דגש על פרשנות החריגים, הצורך בביסוס עובדתי מוצק, והשימוש בצווי מניעה למניעת הפרות עתידיות.