ו"ע 1012/05

תקציר

בית המשפט קבע כי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין, המאפשר לרשות המבצעת להאריך כל מועד הקבוע בחוק אם נמצא טעם מספיק, חל רק על מועדים פרוצדורליים ולא על מועדים מהותיים ועקרוניים. תקופת ארבע השנים לתיקון שומה לפי סעיף 85 היא מועד מהותי ולא ניתן להאריכה לפי סעיף 107. ההבחנה בין מועדים מהותיים לפרוצדורליים מבטיחה יציבות במערכת המס ומגנה על האינטרסים של הנישומים בסופיות שומות המס. יתר על כן, נטל ההוכחה מוטל על הנישום להוכיח סיבה מספקת להארכת מגבלת הזמן. בית המשפט מצא כי המערערים במקרה זה לא עמדו בנטל זה. פסק הדין גם מבהיר את אופיו של סעיף 107, ומציין כי יש לפרשו באופן רחב ואינו דורש "סיבה מיוחדת" אלא רק "סיבה מספקת" להארכת מועד. סעיף זה חל הן על חובות והן על זכויות המוקנות לנישום. בנוסף, התשלומים ששילמו המערערים לכונסי הנכסים במסגרת עסקת קומבינציה לא נלקחו בחשבון שכן הם לא היו חלק מהסכם הרכישה ולא נחזו על ידי הצדדים בעת המכירה. תשלומים אלה אינם מביאים בחשבון את חישוב שווי התמורה בעסקה. שווי עסקת הקומבינציה נקבע על פי הוראות סעיף 17 לחוק המיסוי, תוך שימוש במועד חתימת חוזה הקומבינציה כמועד המכירה. לבסוף, הציע בית המשפט כי המועדים השונים הנקובים בחוק המסים יחושבו מרגע קבלת ההחלטה או השומה אצל הנישום, ולא מרגע הוצאתם או הוצאתם ממערכת מחשב. בסיכומו של דבר, ערעורי המערערים נדחו, והם חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.