ע"א 4140/97

תקציר

מדובר בסכסוך משפטי בין הקרן הקיימת לישראל, האוניברסיטה והדסה על זכויות חכירה של גושי קרקע ספציפיים. הסוגיה התעוררה כאשר הקרן הקיימת לישראל תיקנה את תזכיר תביעתה כדי לתקן טעויות קודמות ברישום זכויות החכירה, וגרמה בשוגג לסכסוך. האוניברסיטה הגישה את תזכיר הדברים, וערערה על השינויים שלכאורה החריגו אותה מהסכמי שכירות מסוימים. פקיד ההסדר הכיר בכך כמחלוקת הנוגעת לחכירה, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו באופן חלקי, ולא מצא טענות סותרות לגבי ארבעה מתוך חמשת הגושים. הדסה ערערה אז על החלטות פקיד ההסדר וטענה כי זכויות החכירה ברורות וכי לא קיימת מחלוקת מהותית המצדיקה עיכוב בהליך הפשרה. האוניברסיטה ביקשה רשות ערעור, בטענה שהתביעה מכסה שטח רחב יותר ממה שהוכר. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט קבע כי ניסיונה של האוניברסיטה להשיב את תביעתה כבר הוסדר משפטית בהתדיינות קודמת ולכן נחסם על ידי השתק. למרות דעה חולקת שדחפה לחקירה מעמיקה יותר של הטיפול הפרוצדורלי, הרוב תמך ביעילותה של המסגרת הפרוצדורלית הקיימת. בית המשפט דחה הן את הערעור העיקרי והן את בקשת רשות הערעור, וחייב את האוניברסיטה לכסות את שכר טרחתה של הדסה.