ת"א 37134-07-18

תקציר

השופט, לאחר שבחן את הטענות, הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים, החליט לדחות את התביעה בדבר ביטול אינטרס ההנאה. על פי סעיף 96 לחוק המקרקעין, זכות הנאה היא זיקה להנאה הניתנת לביטול רק בתנאים מסוימים. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שרוב בעלי החלקה הכפופה ביקשו לבטל את ריבית ההנאה, וגם טענתם כי הנתבע ויתר על הריבית לא נתמכה ונחשבת לטענה גרידא. כמו כן, מצאה השופטת כי טענות התובעים בדבר אי קיומו של אינטרס ההנאה על פי התב"ע והיעדר הצורך בו בשל דרכים חלופיות אינן משכנעות וחסרות ראיות. עדותו של הנתבע הכחישה טענות אלה וסיפקה נקודת מבט שונה. בנוסף, נדחתה טענת התובעים כי אינטרס ההנאה פגע בפרטיותם, שכן מדובר בטענה סותרת לצד טענתם כי האינטרס לא נוצל במשך שנים. ככלל, הדגישה השופטת כי ביטול זכויות הנאה צריך להיות צעד נדיר, ובמקרה זה התובעים לא סיפקו נימוקים משכנעים לכך. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובעים אחראים במשותף להוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪.