ה"פ 1886-05-19

תקציר

התובעים, בעלים רשומים של חלקת אדמה בראשון לציון, תבעו פיצויי הפקעה לאחר שהקרקע הופקעה על ידי הרשות המקומית. ייעודה המקורי של הקרקע, שהוגדר במקור חקלאי, שונה פעמיים לפני ההפקעה: תחילה למבני ציבור, לשטח ציבורי פתוח ולכביש; ואחר כך לשב"כ ולכביש. התובעים טענו כי יש לבסס את הפיצוי על שווי הקרקע כנכס למגורים, שכן היא עשויה להיות מפותחת למגורים בעתיד הנראה לעין. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט פסיקה המחייבת את סבירות הבנייה להיות כמעט ודאית כדי שהיא תישקל. ראיות התובעים, שכללו תכניות מהשנים 2007 ו-2017, לא הוכיחו הסתברות גבוהה דיה לפיתוח מגורים. יתר על כן, השמאי שמינו התובעים ביסס את חישוביו על שווי הקרקע מבלי לשקול את הסיכוי לבנייה למגורים. בית המשפט דחה גם את טענת התובעים כי יש להעריך את הקרקע על פי ייעודה בעת ההפקעה, שהיה לצורכי ציבור. נקבע כי שינויי הייעוד נעשו בעיקר לצורך הפקעה, ובית המשפט קבע כי יש לחשב את הפיצוי על בסיס הייעוד החקלאי הקודם של הקרקע. נמצא כי המועדים שנקבעו בתכניות לביצוע השינויים היו הנחיות ולא מועדים נוקשים, והייעודים הציבוריים הכלליים המוזכרים בתכניות לא שינו את העובדה שהקרקע הופקעה למטרה ציבורית מסוימת. לפיכך, נדחתה טענת התובעים כי יכלו להשתמש בקרקע למטרות דומות לאלה שהותוו בתכנית. בית המשפט קבע כי יש לחשב את הפיצוי על בסיס שווי הקרקע כקרקע חקלאית והורה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבעים, תוך קביעת מועד דיון נוסף.