רבני 1263901/02

תקציר

תביעת גירושין שהוגשה לבית הדין האזורי כללה בקשה לחלוקת רכושם של בני הזוג. בית המשפט הבהיר כי הוא יכול לפסוק רק על פי הדין האזרחי אלא אם שני הצדדים מסכימים לדין הדתי, מה שלא היה המקרה. בית המשפט ביקש לערוך הסכם ממון שיאפשר פסיקה על פי הדין האזרחי, אך המערער סירב ועמד על דין תורה. בית המשפט דחה את תביעת הרכוש, מה שהוביל לערעור. בית המשפט הגבוה לצדק דן בערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מסכים כי הכריכה אינה כנה שכן המערערת סירבה ליתן את הכלים הדרושים לפסיקת בית המשפט. בג"ץ דחה את הערעור והדגיש כי חובתו של בית המשפט היא לפסוק על פי דין התורה וכי רכוש נדרש פעמים רבות לפסיקה. סירובו של המערער לערוך הסכם ממון הצביע על חוסר תום לב, מה גם שהתוצאה הצפויה תהיה זהה. הדין והמנהג תומכים בעמדת בית המשפט, וטענת המערער כי פסק הדין "יתלה" אותו אינה כנה. הערעור נדחה, וההוצאות נפסקו לאוצר המדינה. החלטה זו מדגישה את הצורך בהתדיינות משפטית כנה ואת תפקידו של הרכוש בתיקי גירושין.