ע"פ 1832/15

תקציר

המערער במקרה זה ערער על חומרת העונש שהוטל עליו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז לוד בגין מספר עבירות. הוא הורשע בעבירת מין במשפחה על רקע אסור ובתקיפת קטינה, בתו החורגת, שכינתה אותו "אבא". מהעובדות עלה כי המערער ניצל את פגיעותה של המתלוננת וביצע בה אקט מיני בהיותה כבת 15. בנוסף, כתב האישום מייחס לו תקיפה לאחר שהשליך חפצים לעבר הקורבן כשהייתה כבת שבע. המערער הודה באשמה והודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט המחוזי הדגיש בפסק דינו את חומרתן הקיצונית של עבירות המערער, במיוחד נוכח הקרבה המשפחתית וגילה הצעיר של המתלוננת. בית המשפט שקל נסיבות מקלות שונות, לרבות הודאתו של המערער, פיצויים ששולמו לנפגע, היעדר עבר פלילי ומצבו הבריאותי. בסופו של דבר, נגזרו על המערער 50 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ריצוי בפועל, ומאסר על תנאי, לצד קנס כספי משמעותי. המערער טען כי בית המשפט המחוזי לא שקל כראוי את מעצר הבית שלו, את בעיות הבריאות ואת הסחיטה הנטענת על ידי אמה של הקורבן. עוד טען כי נזקו של הקורבן לא הוכח וביקש להקל בעונשו. עם זאת, המדינה הדגישה את חומרת מעשיו של המערער ואת הנזק שנגרם לקורבן, והפצירה בבית המשפט לקיים את העונש שהטיל בית המשפט המחוזי, שהיה בטווח המוסכם בהסדר הטיעון. ערכאת הערעור, לאחר שיקול דעת, דחתה את הערעור. בית המשפט קבע כי גזר הדין הולם ועולה בקנה אחד עם מקרים קודמים, בהתחשב באופיין המתועב של עבירות המין בתוך המשפחה. בית המשפט ציין גם את התחשבותו של בית המשפט המחוזי בגורמים הרלוונטיים ואת היעדרן של נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בגזר הדין. בית המשפט לערעורים הוסיף והעיר על חומרתן של עבירות מסוג זה, והדגיש את הצורך בענישה חמורה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים ולהגן על הקורבנות. משכך, נדחה הערעור, ועונשו של המערער נותר על כנו.