ע"א 41454-12-14

תקציר

פסק הדין דן בעתירה למתן צו לסילוק מקרקעין בבעלות משותפת של מספר גורמים, בהם מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) וקיבוץ החוכר מהם את הקרקע. התובעת, שותפה נוספת בקרקע, ביקשה לפנות את מנהל מקרקעי ישראל והקיבוץ מהקרקע. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לפנות את מנהל מקרקעי ישראל והקיבוץ מהשטחים שאינם עולים על חלקה היחסי של רמ"י, שכן חוזה השכירות שלהם נחשב לשימוש סביר בקרקע ואין סיבה להתערב. עם זאת, יש לפנות את הקיבוץ מהשטח העודף שהוא תופס ללא חכירה, שכן הוא פולש. צו זה אמור להיכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 2015, ולתת לצדדים שהות לנהל משא ומתן ולמצוא הסדר לעצים שנותרו באזור כדי למנוע את עקירתם. השופטים המליצו לצדדים להגיע להסכם שיתוף בנוגע לחלוקת השימוש בקרקע או להגיש בקשה לפירוק השותפות. באשר לסעד הכספי, החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא בדבר הסכום שישולם, תוך אימוץ חוות דעת המומחה שמינה בית המשפט. מנהל מקרקעי ישראל והקיבוץ יהיו אחראים לתשלום סכום זה ביחד ולחוד. חובת התובע לשלם הוצאות משפט לרמ"י, כפי שנפסק בפסק דינו של בית משפט קמא, בוטלה, ורשות מקרקעי ישראל חויבה להשיב את ההוצאות אם כבר שולמו. בנוסף, חויבו מנהל מקרקעי ישראל והקיבוץ לשלם את הוצאות התובע בגין הערעור. השופט אמיר טובי היה בדעה מסוייגת, וסבר כי יש לפנות גם את מנהל מקרקעי ישראל ואת הקיבוץ מהחלקים המקבילים לחלקה של רמ"י, עם עיכוב ביצוע עד לתביעה לפירוק שיתוף.