ת"א 75891-05-25

תקציר

במסגרת פסק דין זה, בית המשפט השלום בחיפה, כבוד השופטת חוה קלמפרר-מרצקי, דן בבקשת הנתבעת, חברת ט.ס.א.ר. בע"מ, לעכב הליכים בתביעה שהוגשה נגדה על ידי התובעים, ז.סגל ואח', ולהעביר את המחלוקת להכרעת בורר, זאת מכוח תניית בוררות בהסכם המכר שנכרת בין הצדדים. **המסגרת החוקית והטענות המרכזיות:** הבקשה לעיכוב הליכים נסמכת על סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, המחייב בית משפט לעכב הליכים בתובענה שהוגשה בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, אם בעל הדין המבקש זאת היה מוכן ועודנו מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות. נקודת מפתח ביישום סעיף זה היא דרישת "ההזדמנות הראשונה" – הבקשה לעיכוב הליכים חייבת להיות מוגשת לא יאוחר מהמועד בו טען המבקש לראשונה לגופו של עניין בתובענה. הנתבעת טענה כי סעיף 10.18 להסכם המכר מחייב בוררות בכל סכסוך הנוגע לליקויי בנייה. לדידה, מנגנון מינוי הבורר אינו מקפח, והבוררות נועדה להבטיח הכרעה יעילה ומהירה. הנתבעת הדגישה כי העלאת טענת הבוררות הוגשה בהזדמנות הראשונה, ואין לראות בכך ויתור, במיוחד לאור הבדלים משמעותיים בין התביעה הנוכחית לתביעה קטנה קודמת שהגיש אחד התובעים, שכן התביעה הקטנה עסקה בליקוי אחד מינורי, בעוד שהתביעה הנוכחית עוסקת בליקויים נרחבים ובסכום משמעותי. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובעים פעלו בחוסר תום לב בכך שהסתירו את תניית הבוררות, וכי היא עצמה פעלה בתום לב. מנגד, התובעים טענו כי הנתבעת החמיצה את "ההזדמנות הראשונה" להעלות את טענת הבוררות, שכן לא עשתה כן במסגרת תביעה קטנה קודמת. בנוסף, לדידם, התכתבויות קודמות והתנהלות הנתבעת שלא הציעה בוררות מלמדות על חוסר תום לב והיעדר נכונות לקיים בוררות. התובעים גם ערערו על פרשנות סעיף 10.18, בטענה שהוא אינו מהווה תניית בוררות של ממש, אלא מסמיך את המהנדס ליתן חוות דעת בלבד, וכי אף אם יש לו סמכות, מדובר בתניה מקפחת שכן אינה מחייבת את הבורר לדון לפי הדין המהותי, כגון חוק המכר (דירות). **ניתוח משפטי והכרעת בית המשפט:** בית המשפט קיבל את בקשת הנתבעת לעיכוב הליכים, בכפוף לתנאים שנקבעו, תוך שהוא דוחה את טענות התובעים בנוגע ל"הזדמנות הראשונה" ולחוסר תום הלב. 1. **הזדמנות ראשונה וחוסר תום לב:** בית המשפט קבע כי הנתבעת אכן עמדה בדרישת "ההזדמנות הראשונה". בהתבסס על פסיקה קיימת, בית המשפט הדגיש את ההבדלים המהותיים בין הליך בבית משפט לתביעות קטנות להליך בסדר דין רגיל. לאור ההבדלים הללו, והבדלים משמעותיים בהיקף הסכסוך, סכומו, ועילות התביעה בין התביעה הקטנה לתביעה הנוכחית, נקבע כי העלאת טענת הבוררות במסגרת התביעה הנוכחית מהווה "הזדמנות ראשונה". כמו כן, נדחתה טענת התובעים לחוסר תום לב, כאשר בית המשפט ציין כי בקשת הנתבעת לתאם ביקור מומחה הייתה בגדר רצון לגיטימי לברר את גדר המחלוקת. 2. **קיום תניית בוררות:** בית המשפט בחן את נוסח סעיף 10.18 להסכם המכר וקבע כי מדובר בתניית בוררות מחייבת. לשון הסעיף, המגדירה את המהנדס כ"בורר המוסמך והבלעדי לקביעת מהות הליקויים ו/או טיב ו/או אופן תיקונם", מצביעה על הסכמה לבוררות. בית המשפט דחה את פרשנות התובעים כי המהנדס מוסמך רק ליתן חוות דעת, וקבע כי הסעיף מכסה מחלוקות הנוגעות לעצם חבות הנתבעת לתקן ליקויים ולטיב התיקון. 3. **תניה מקפחת ודיון לפי הדין המהותי:** בית המשפט התייחס לטענת התובעים כי סעיף הבוררות מהווה תניה מקפחת, שכן אינו מחייב את הבורר לדון לפי הדין המהותי. בית המשפט קיבל את טענת התובעים בנוגע לחשיבות הדין המהותי, ובפרט את הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. התנאי המרכזי שנקבע לקבלת הבקשה הוא שהבוררות תנוהל **בכפוף להוראות הדין המהותי, לרבות חוק המכר**. בית המשפט אף הפנה לסעיף 10.1 להסכם, המציין כי התיקונים יבוצעו כמתחייב על פי חוק המכר, כראיה לכך שהצדדים הסכימו מלכתחילה שהסכסוך יוכרע לפי חוק זה. בית המשפט הדגיש כי סעיף בוררות בחוזה אחיד בין קבלן לרוכש, המפנה לבורר מקצועי, אינו כשלעצמו מהווה תניה מקפחת. **החידוש המשפטי וההשלכות:** פסק הדין מדגיש את האיזון שבין כיבוד הסכמת הצדדים לתניית בוררות לבין הצורך להבטיח הליך הוגן ויעיל. החידוש העיקרי בפסק הדין הוא **התניית קבלת הבקשה לעיכוב הליכים בכך שהבוררות תתנהל לפי הדין המהותי, לרבות חוק המכר (דירות)**. בכך, בית המשפט לא רק מבטיח שהסכסוך יוכרע בהתאם לחוק הרלוונטי, אלא גם מנסה לייתר חלק מטענות התובעים לגבי היקף סמכותו של הבורר, ומונע מצב שבו הליך בוררות יעקוף את הוראות החוק המגן על רוכשי דירות. בנוסף, פסק הדין מחזק את הדעה כי הגשת תביעה בסדר דין שונה (כמו תביעה קטנה) אינה מהווה בהכרח ויתור על הזכות לטעון לקיום תניית בוררות, במיוחד כאשר מדובר בהיקף סכסוך שונה מהותית. ההחלטה גם קובעת מנגנון ברור לבחירת בורר, תוך מתן אפשרות לצדדים להציע שמות, ובמידה ולא יגיעו להסכמה, פנייה לגוף מקצועי ניטרלי. בסופו של דבר, בית המשפט אינו רואה "טעם מיוחד" שלא להעביר את הסכסוך לבוררות, אך עושה זאת בתנאים שמטרתם להבטיח שהבוררות תהיה הוגנת, יעילה, ותתנהל בהתאם לדין המהותי, ובכך מממש את מטרת חוק הבוררות לצד הגנה על זכויות הצדדים.