עמ"נ 44712-05-18

תקציר

פסק הדין דן בנורמות ובמסגרות סביב רכישת אזרחות ישראלית לבני זוג הנשואים לאזרחים ישראלים. תכליתו של סעיף 7 לחוק האזרחות היא להקל על תהליך ההתאזרחות של בני זוג אלה תוך שמירה על שיקול דעתו של שר הפנים. נקבע הליך מדורג לבחינת בקשות התאזרחות, הכולל קריטריונים כגון נישואין תקפים ומרכז חיים בישראל. בדרך כלל, סיום קשר הנישואין מסיים את הבסיס הרעיוני למתן האזרחות. עם זאת, משרד הפנים יישם חריגים מטעמים הומניטריים מחייבים, המובאים בפני הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים. בית המשפט העליון בחן ואישר הליכים אלה, כדי לוודא שהם סבירים. במקרה הנוכחי, נמנעה מהמערערת, ששהתה בישראל כדין במשך 16 שנים, האפשרות להציג את עניינה בפני הוועדה הבין-משרדית בשל ספקות לגבי כנות נישואיה וזיקתה לארץ מוצאה. פסק הדין מוצא החלטה זו בלתי סבירה, ומדגיש כי למערערת סיכוי שבקשתה תתקבל ואין למנוע ממנה פורום להצגת טענותיה. בנוסף, היא תוהה האם זכה המערער לשימוע הוגן כנדרש בהליכים. אשר על כן, העתירה מתקבלת, החלטת ראש הדסק מתבטלת, ועניינו של המערער יידון בפני הוועדה הבין-משרדית. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.