ה"פ 25698-11-15

תקציר

העותרת ביקשה להפריד חלקת אדמה מהאחוזה לה היא שייכת, דבר שרשות מקרקעי ישראל (המינהל) לא הסכימה לו. עיקר המחלוקת הייתה האם העותרים פעלו בשקידה בניסיון לקבל את הסכמת המינהל והאם חל עליהם החוק הרלוונטי, סעיף 62. השופט קבע כי העותר לא פעל בשקידה ולא הוכיח את הסכמת המינהל. השופטת דחתה בקלות את טענות העותרים כי סעיף 62 אינו חוקתי וכי הוא פוגע בזכות הקניין שלהם, שכן המבקשים לא הביאו כל ראיה, וממילא לא נראה כי הזכות הנדונה היא זכות קניינית. עוד ציין השופט כי העותרים אינם יכולים לטעון כי החוק הישן חל עליהם, שכן אין כל הוכחה לכך שהבקשה שהוגשה לפי החוק הישן אושרה, ולא ניתן לאפשר לשנים של שתיקה לחלוף ללא תוצאות. יתר על כן, לא הוצגו בפני השופט ראיות מספיקות כדי לפסוק לטובת העותרים בנוגע לטענותיהם התכנוניות, וגם בקשתם החלופית נדחתה משלא היה לה בסיס עובדתי או משפטי. לפיכך דחתה השופטת את התביעה וקבעה כי העותרת תכסה את הוצאות הניהול בסך 30,000 ₪.