ע"ע 67949-09-16

תקציר

במקרה הנדון, אישר בית הדין לערעורים את החלטת בית משפט קמא שלא להתערב בפיטוריו של המערער מתפקידו הניהולי, והגיע למסקנה כי הפיטורים לא נבעו מאפליה מחמת גיל אלא מתפקוד ניהולי בלתי מספק. פיטוריו של המערער נתמכים בראיות שהציגה החברה, אשר נחשבו משכנעות יותר על ידי בית משפט קמא. ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שערכאת הערעור בחרה שלא לשבש אותם, הצביעו על כך שהמערער עצמו היה מעורב באופן חלקי בהחלפתו הניהולית בשל בעיות ביצוע, על אף כישוריו המקצועיים. ניסיונו של המערער להפעיל את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שעניינו פיטורים שלא כדין, נדחה מאחר שיזם דיונים על שינוי תפקידו. בית המשפט הדגיש כי פעולות החברה היו מוצדקות בהתחשב בקשיים הפיננסיים שלה באותה עת ולא היוו אפליה. מבחינת אתיקה תעסוקתית, בית הדין הציג חובה מורכבת המחייבת מעסיקים לבחון משרות חלופיות לעובדים שנעקרו בתום לב, אם כי חובה זו אינה מוחלטת. בית המשפט מצא כי החברה מילאה חובה זו באופן חלקי בלבד, וכתוצאה מכך נפל פגם בהליך הפיטורים המזכה את המערערת בפיצוי שהופחת מ-150,000 ₪ ל-100,000 ₪ בגין הפרת תום הלב. בנוסף, מחלוקת על שימוש לאחר פיטורין ברכב החברה ובטלפון הובילה להורות על שיפוי למערערת בגין ניכויים שבוצעו לאחר 25.3.2013. תביעתו של המערער לפיצויי פיטורים נוספים בשל היותו קבלן עצמאי לשעבר נדחתה, שכן בחירה זו בהעסקה נעשתה מרצון. ערעורי שני הצדדים התקבלו באופן חלקי, אך לא נפסקו הוצאות, דבר שהצריך משא ומתן נוסף בין הצדדים בנוגע להבדלים כספיים בולטים.