עמ"ש 22880-11-23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על שימוש בזרעו של אדם שנפטר לאחר מותו. התביעה, שהוגשה על ידי הוריו של הגבר, ביקשה להשתמש בזרעו כדי להרות אישה שאינה בת זוגו. הבעיה המרכזית היא היעדר ראיות ברורות לרצונו של המנוח בנוגע לשימוש בזרעו לרבייה לאחר מותו. בעוד ההורים והעדים התומכים שלהם טענו כי ניהלו שיחות עם המנוח על רצונו להמשיך את השושלת שלו אם יקרה לו משהו, בית המשפט מצא את העדויות הללו מעורפלות, כלליות ולא משכנעות. נטל ההוכחה, הגבוה יותר מאשר בתיקים אזרחיים רגילים, לא התקיים. שלושת העדים שנחקרו – נ', א' ו-ק' – לא סיפקו ראיות מוצקות ומוצקות לכוונת המנוח. עדותו של נ' נמצאה סתמית ומעורפלת, גרסתו של א' הוטלה בספק, וק' חזר בו מטענתו העיקרית בחקירתו הנגדית. בהיעדר אינדיקציה ברורה לרצונו של המנוח, ונוכח ההבדל המשמעותי בין הבאת ילדים לעולם בעודו בחיים לבין הבאת ילדים מזרעו לאחר המוות, נדחה הערעור. השופט שילה, השופט שוחט והשופט רביד הדגישו את הקושי במצב ומסרו את תנחומיהם להורים.