עמ"ת 35953-07-14

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעורו של הבעל על על דחיית בקשתו של בית משפט קמא לעיין בתיקה הרפואי-פסיכיאטרי של אשתו לצורך ניהול הגנתו בתיק הפלילי שלהם. הבעל, עובד סוציאלי, נישא למתלוננת ונולדו להם חמישה ילדים קטינים. כתב האישום נגדו התבסס בעיקר על עדותה של אשתו ונטען כי ביצע מעשי אלימות בתקופה מסוימת. המערער סבר כי מצבה הנפשי של אשתו קשור ישירות להגנתו וביקש לעיין בתיקה הרפואי. עם זאת, בית המשפט קבע כי המסמכים הרפואיים המבוקשים אינם רלוונטיים להגנתו של המערער, מה גם שהיו ראיות נוספות של עדי ראייה שנכחו בעת האירוע. הכרעת הדין לקחה בחשבון גם את סוגיית החיסיון הרפואי ואת העובדה שהמסמכים המבוקשים לא היו חלק מחומר החקירה. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי ניסיונה של ההגנה להשיג את המסמכים נראה יותר כ"מסע דיג" לאיסוף ראיות להליכים שונים אחרים מעבר לתיק הפלילי, לרבות מאבקי משמורת וענייני בתי הדין הרבניים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והחלטת בית משפט קמא התקבלה. לבעל לא ניתנה גישה לתיק הרפואי של אשתו, והכרעת הדין הדגישה את חשיבות האיזון בין זכויות הנאשם לבין זכויות המתלוננת והאינטרס הציבורי.