ע"א 1133/09

תקציר

עיקר המחלוקת בפסק דין זה נסובה סביב קביעת הרשלנות התורמת ושיעור הפיצוי למערערים, שהם ככל הנראה בני משפחתו של עובד שנפטר. העובד טבע בים בעת שניסה להתייחס לאירוע חריג הקשור לתמותת דגים במקום עבודתו. המשיבים, קרוב לוודאי המעסיק ומבטחיו, טוענים כי לא הייתה רשלנות מצדם וכי פסק דינו של בית משפט קמא היטיב עם המערערים. עם זאת, בית הדין לערעורים מסכים עם קביעותיו של בית משפט קמא לפיהן המעסיק התרשל בכך שלא קיים נהלים לאירוע כזה ובכך שלא מנע מהמנוח להיכנס לים, נוכח התנאים הסוערים והמחסור בציוד מתאים. בית הדין מסכים גם כי רשלנות המעביד הייתה הסיבה המכרעת לנזק שנגרם. נושא המחלוקת המרכזי הוא אשמתו התורמת של העובד שנפטר. בית הדין מבחין בין שני מצבים: האחד שבו העובד יוזם פעולה למרות הסיכונים הצפויים, והשני שבו המעסיק, המודע לסיכון הקונקרטי לחיים, אינו מונע מהעובד לפעול. במקרה האחרון, בית המשפט אינו מוצא סיבה להיזקק לאשמה תורמת, במיוחד כאשר חיי אדם מוטלים על כף המאזניים. אשמתו של המעסיק נתפסת כגורם העיקרי, ודעתו או יוזמתו של העובד נפרדות ממנה. עם זאת, בית המשפט מתחשב גם בהחלטתו של המנוח להמשיך לעבוד לאחר כניסתו למים, אשר בית משפט קמא זיהה כגורם תורם. ערכאת הערעור קובעת כי לא ניתן להתעלם מקביעה זו, והמנוח יכול היה לנהוג אחרת, בניגוד לחברו שחזר מיד מהמים. לפיכך, בית המשפט מייחס למנוח אשם תורם של 10%. נקודת ערעור נוספת נוגעת לסכום הפיצוי בגין נזק לא ממוני, אותו מגדיל בית המשפט מ-300,000 ₪ ל-600,000 ₪, בהתחשב בנסיבות המקרה. סכום זה, יחד עם פיצויים נוספים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, מובילים לפיצוי כולל בסך 3,729,575 ₪, ממנו מנוכה 10% בגין אשם תורם, ומבוצעים ניכויים מהמל"ל. הסכום הסופי שישולמו על ידי המשיבים למערערים הוא 661,811 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. סכום זה יוצמד לריבית מיום מתן פסק דינו של בית משפט קמא ועד לתשלום בפועל. השופט ישעיהו שנלר מוסר את פסק הדין, והשופטים ד"ר קובי ורדי ואליהו בכר מסכימים עם ההחלטה.